מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החצאית שלי

דוניס ואווה
דוניס והחצאית
להורי המודאגים וההמומים שהשארתי מאחור במרוקו שלחתי מכתב
מי אני?
נולדתי בתאריך 12/9/1943 במקנס אשר במרוקו בשם דניז לבית משפחת בן שטרית. הבת השישית במשפחה בת עשר נפשות.
הוריי
אבי, שליח ציבור בבית כנסת ואמי, עקרת בית שטיפלה במסירות ובאהבה גדולה בנו ילדיה. גרנו בבית גדול. אבי עבד במסחר והוא פרנס את משפחתנו בצורה מכובדת. לא הכרנו עוני או מחסור.למדתי בבית ספר אליאנס, הלימודים התנהלו בצרפתית ולמדנו גם קצת עברית.
אהבת ארץ ישראל
בבית דיברנו על ארץ ישראל באהבה גדולה אבל בלחש ובסתר.אחי הגדול נישלח לארץ על ידי תנועת "הבונים" לסמינר מדריכים, הוא חזר למקנס במטרה להדריך נוער של התנועה. הוא הביא עימו תקליטים עבריים שניגנו לעיתים קרובות בפטפון, לא לפני שהיינו נועלים את כל החלונות בבית בכדי שחלילה לא ישמעו זאת בחוץ. אני זוכרת את ההתרגשות העצומה שלי והצמרמורת שחשתי כששמעתי את השירים בעברית של יפה ירקוני, הדודאים ושושנה דמארי.
בגיל 15 הצטרפתי לתנועה צעירי ציון "דרור", תנועת "דרור" הייתה תנועה ציונית סוציאליסטית שפעלה בגולה. התנועה דגלה בחינוך לערכים לאומיים וסוציאליסטיים, טיפוח תרבות יהודית, לימוד השפה העברית והגשמה חלוצית של עקרונות הציונות. במרוקו חל איסור על פעולות תנועתיות וציוניות בכלל. סניפי "דרור" נאלצו לפעול במחתרת ואפילו להורים לא הורשנו לספר על המפגשים שלנו. הקפדתי להגיע למפגשים, שמעתי בצמא את הסיפורים של השליח הישראלי על ארץ ישראל, על החיים בקיבוץ ועל הנגב שצריך להפריח. אהבתי לשמוע שירים עבריים ולרקוד ריקודי עם.
הבריחה ממרוקו
כך בחופש הגדול של 1960, כשאני בת 17 בלבד, יחד עם חברתי הטובה נינט, החלטתנו להגשים את החלום ולעלות ארצה.מאחר והיינו קטינות וידענו בוודאות שהורינו התנגדו לכך וימנעו מאיתנו להגשים את החלום, סיפרנו להורים שאנו נוסעות למחנה קיץ בקזבלנקה, ההורים לא חשדו בנו מאחר ונהגנו לנסוע למחנה קיץ בחופש הגדול.
ארזנו מזוודה עם חפצים ובגדים בודדים ונסענו לסניף של התנועה בקזבלנקה. הסתתרנו כשבועיים בדירת מסתור של התנועה, הזמן הנחוץ לספק לנו דרכונים מזויפים.למדנו בעל פה את הפרטים של הזהויות "החדשות" שלנו, קבלנו תדריך על הנסיעה (זו הייתה הפעם הראשונה שטסנו במטוס) וכשנרכשו עבורנו כרטיסי טיסה, יצאנו למסע. מתוחות ומפוחדות עברנו בשלום את מעבר הגבול ואחרי טיסה של ארבע שעות נחתנו במרסיי שבצרפת. נציג הסוכנות היהודית קיבל את פנינו, לקח מאיתנו את הדרכונים המזויפים (בטח שימשו להבריח צעירות אחרות) צייד אותנו בכסף והסיע אותנו לתחנת רכבת שתוביל אותנו ל"הכשרה" .
"ההכשרה"
המסלול הקבוע למדינת ישראל עבר ב"הכשרה". שליחי הקיבוץ המאוחד לתנועה "דרור" שלחו את חניכיהם יוצאי מרוקו, אלג'יריה ותוניס לחווה חקלאית בצרפת שבה החניכים עברו חניכה בחקלאות, רפת, לול מכבסה ומטבח, לקראת העלייה ארצה וההגשמה העתידית בקיבוץ.הגענו ל"הכשרה", בחווה חקלאית בשם "maison bezolles" בכפר בקרבת העיר טולוז שבדרום צרפת. קבלת הפנים הייתה חמה, החברים שכבר היו ב"הכשרה" עשו לנו סיבוב להכרת המקום ומיקמו אותנו באחד החדרים שבחווה ומיד למחרת הציבו אותי כעובדת רפת ואת חברתי נינט במטבח.
נכנסתי מהר מאד לעניינים, למדתי לחלוב פרות, העבודה הייתה קשה פיזית וגם היה לי קשה עם ההשכמות המוקדמות. מנערה שגדלה, עד לא מזמן, בבית חם ושהוריה דאגו והעניקו לה את כל צרכיה הייתי צריכה בפעם הראשונה בחיי להסתגל לעבודת כפיים ולסדר יום עמוס שבו חבריי ואני צריכים להיות אחראים למחייתנו, אבל הייתי מלאת מוטיבציה ורציתי להיות חברת קיבוץ טובה ומועילה בארץ.
בחור חדש הגיע ל"הכשרה"
יום אחד, הגיע ל"הכשרה" בחור חדש ממרקש שבמרוקו, מיקמו אותו באחד מחדרי החווה ובזמן שסידר את בגדיו בארון חלפתי על פניו והבחנתי שבין חפציו ישנו פריט מוכר לי."היי, איך הגיעה אליך החצאית שלי?" שאלתי בפליאה ואז הוא ספר לי שהגיע לדירת המסתור בקזבלנקה כמה שבועות אחרי שעזבתי וביום הטיסה למרסיי נגש אליו אחד השליחים ובקש אותו להעביר לבחורה בשם דניז שנמצאת ב"הכשרה" שליד טולוז את החצאית ששכחה בדירת המסתור.
"אני דניז" אמרתי "נעים מאד ותודה".הבחור החדש תמך בי נפשית כל פעם שהיה לי קשה עם השינוי העמוק באורח חיי ועודד אותי כשהתגעגעתי הביתה. לא פעם לאחר שסיים את המטלות שלו, עזר לי בשלי, כי כולנו סבלנו מיבלות בידיים לאחר יום של עבודת כפיים. עם הזמן התחברנו ונהיינו לזוג. שמונה חודשים מאוחר יותר עלינו ביחד עם בני הגרעין שלנו לקיבוץ משאבי-שדה שבנגב. הבחור החדש הוא ג'אק , אנחנו נשואים חמישים וארבע שנה, יש לנו שני ילדים וחמישה נכדים מקסימים.
מכתב התנצלות להוריי
להורי המודאגים וההמומים שהשארתי מאחור במרוקו שלחתי מכתב מיד עם הגעתי ל"הכשרה". מכתב שבו התנצלתי על הבריחה שלי מהבית ועל הצער הרב שגרמתי להם. הרגעתי אותם וסיפרתי להם שאני מוקפת בצעירים יהודים בני גילי ושכולנו מאושרים ונרגשים כי אנו עומדים להגשים חלום ולעלות לארץ. באותו מכתב כתבתי להם שאני מקווה ומתפללת שיבואו בעקבותיי במהרה, אך לצערי התאחדנו שוב כשהם עלו לארץ רק אחרי עשר שנים. הייתי כבר אישה נשואה ואימא לשני ילדים..

בצעירותי עם חבריי העלייה

בצעירותי עם חבריי העלייה

דוניס וחבריי העלייה

דוניס וחבריי העלייה
העשרה
אליאנס: "כל ישראל חברים (בראשי תיבות: כי"ח, בצרפתית – Alliance Israélite Universelle – "אליאנס") הוא ארגון תרבותי יהודי הפועל במספר ארצות. מקום מושב ההנהלה העולמית היה בתחילה ונשאר עד היום בפריז. הארגון הוקם על ידי קבוצת נכבדים יהודים צרפתים בשנת 1860 כדי לענות על הצורך במנהיגות מרכזית חברתית לקהילה היהודית".
תנועת דרור: "תנועת דרור הייתה תנועה ציונית סוציאליסטית שפעלה בגולה. התנועה דגלה בחינוך לערכים לאומיים וסוציאליסטיים, טיפוח תרבות יהודית, לימוד השפה העברית והגשמה חלוצית של עקרונות הציונות".
ויקיפדיה
תשע"ו

 

מילון

אליאנס
ל ישראל חברים (בראשי תיבות: כי"ח, בצרפתית - Alliance Isra?lite Universelle - "אליאנס") הוא ארגון תרבותי יהודי הפועל במספר ארצות. מקום מושב ההנהלה העולמית היה בתחילה ונשאר עד היום בפריז. הארגון הוקם על ידי קבוצת נכבדים יהודים צרפתים ב-1860 כדי לענות על הצורך במנהיגות מרכזית חברתית לקהילה היהודית.

תנועת דרור
תנועת דרור הייתה תנועה ציונית סוציאליסטית שפעלה בגולה. התנועה דגלה בחינוך לערכים לאומיים וסוציאליסטיים, טיפוח תרבות יהודית, לימוד השפה העברית והגשמה חלוצית של עקרונות הציונות.

ציטוטים

”"החלטתי להגשים את החלום ולעלות ארצה.." “

הקשר הרב דורי