מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החלוצים אריה וריבה קלפאוך 1916

עבודה משותפת של רון וסבתא
הקמת קבוץ חניתה "חומה ומגדל"
סיפורם המופלא של הוריה אריה וריבה קלפאוך, סבא וסבתא רבא שלי.

סיפור עלייתם של אריה וריבה קלפאוך לארץ סבתא מירית לביא מספרת לי את סיפורם המופלא של הוריה אריה וריבה קלפאוך, סבא וסבתא רבא שלי.

הורי ואחותי תמר מימין עם השכנים החדשים משפחת שלף וילדיהם ובנימין לוברצקי ליד הבית  בקריית חיים שנבנה ונקנה עוד בתק. המנדט סמוך לקום המדינה.

%d7%a9%d7%a7%d7%a31

טרום עלייה

הורי נולדו באזור בסרביה, שהחליף ידיים בין רוסיה לרומניה. היום נמצא בשלטון מולדובה. עיר המחוז הייתה קישינוב.

%d7%a9%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa2

אריה וריבה הורי בצעירותם ליד ערימת חציר

אבי- אריה נקרא על שם אביו לייב (אריה), שנפל במלחמת העולם הראשונה. כשאבי נולד, אביו כבר נהרג. אמי ריבה בת למשפחת אגרוסקין.

%d7%a9%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa3-1

רחל ולייב הוריה של אמי.

 מרים אמו של אבי בתמונה היחידה שהייתה לו, שאותה שלחה כשהיה חלוץ בארץ. ההקדשה באידיש מאחורי התמונה.

%d7%a9%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa4

 אמי ריבה בילדותה עם אחיה ינקל

%d7%a9%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa5

מגיל נעורים ההורים התחנכו בתנועת הנוער "גורדוניה"- תנועה חלוצית סוציאליסטית. אבי היה מדריך בתנועה. הם עזבו את בית הוריהם ממניעים אידיאולוגיים ציוניים כדי לעלות לא"י. חברי הקבוצה עברו תקופת "הכשרה" של כשלוש שנים במשקים חקלאיים בבלגרד (1935), בריפצ'יני (1936) ובמשק חקלאי "מסדה" ברומניה, ולמדו עברית.

כדי להעלות יותר חלוצים החברים היו מתחתנים בנישואים פיקטיביים, וכך על כל סרטיפיקט, רישיון עלייה של השלטונות האנגלים העלו זוג במקום אדם יחיד. אח"כ האנגלים הפסיקו להנפיק רישיונות, וכל אניית מעפילים שנתפסה הוגלתה למחנה מעצר בקפריסין או בעתלית.

אבי אריה על האנייה בעלייה לארץ, וכתובית לחברה מהקבוצה שנשארה בהמתנה לאישור בכתב של אביה, שסרב שתעלה לא"י רוב הכתוביות בתמונות פתחו ב"לזכרון נצח", "חבר/ה" וסיסמת "הגשם"

%d7%986

קבוצת ילדים עם מדריכים בגורדוניה. גם הורי התחנכו מגיל צעיר בתנועה זו. על הדגל כתוב: הסתדרות נוער עממית ציונית  גורדוניה. הגשם

%d7%9c%d7%977

ההגעה לארץ

הורי הגיעו לא"י בראשית שנות העשרים שלהם ב-1936/7 בתקופת המנדט הבריטי. עם הגיעם עבדו מספר חודשים ב"גבעת הקיבוצים" שליד רחובות כדי לחדש את העבודה בפרדסים, שהוזנחו עקב שביתת הערבים בתק. "המרד הגדול" בשנים 1936-39. הם עבדו בטוריות, גרו באוהלים עם צריפון אחד לחדר אוכל ומקלחת משותפת שבקושי היו בה מים חמים. למרות הקשיים והמחסור הייתה בהם שמחת ההתיישבות וההגשמה.

בשנים 1937/38 הסוכנות העבירה אותם יחד עם עוד קבוצות לאזור מפרץ חיפה. באותם ימים התנהל המאבק לכיבוש העבודה העברית מול המתחרים הערבים. הגברים של הקבוצה השיתופית, וביניהם אבי אריה, נאלצו להוכיח לאנגלים שהם יכולים לפרוק על גבם שקי פחם כבדים במשקל 160 ק"ג. הם עבדו בנמל חיפה בשלוש משמרות שחילקו ביניהם. רק אז אכלו את ארוחת הצהריים שלהם… אבל רוחם הייתה איתנה, והם בילו בשירה חלוצית וריקודי הורה כל הלילה למרות עייפותם.

אבי (ראשון מימין) אריה חורש בתק. "ההכשרה". מחזיק את הסוס חברו הטוב, דב זייץ.

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%948

בעבודתו בנמל חיפה עזר אבי בהברחת נשק לארגון "ההגנה". הנשק היה מוחבא בבטן האנייה, ואבי וחבריו שפרקו שקים ידעו כיצד להוציא את הנשק ולהעבירו מתחת לאפם של הבריטים.

אבי היה נחשב למין "שופט בורר" בסכסוכים בין עובדים מעדות שונות ובין יהודים לערבים. הוא גם סייע בהורדת מעפילים "בלתי ליגאליים", שהגיעו בספינות ללא אישורים. לעיתים הצליחו לפרוץ את המצור הבריטי על חופי הארץ, ואבי וחבריו בפעילות של הפלי"ם הורידו אותם לחוף, ואת מי שהתקשה בהליכה הוא נשא על גבו. המעפילים פוזרו מיד בין קיבוצי הסביבה כדי שלא ייתפסו.

פעילות נוספת של אבי הייתה התנדבות לשמירה עברית במסגרת כוח השיטור היהודי תחת הבריטים: הנוטרים הגפירים. הם פעלו כנגד כנופיות מרצחים ערבים במאורעות של שנות 36/39. ההתנדבות הייתה בתיאום עם "ההגנה", והגפירים עזרו לארגון בהברחת נשק ובמידע.

אבי עם קבוצת "גפירים" שעסקו באבטחת ישובים מפני פורעים ערבים, וליוו את הקמת קיבוץ חניתה במסגרת "חומה ומגדל".

999

אבי השתתף בעלייה של קיבוץ חניתה על הקרקע במרץ 1938 במסגרת מבצע "חומה ומגדל". כל ישוב שהוקם אז הוקף בגדר ונבנה לו מגדל שמירה גבוה.

חברי הקבוצה של הורי קבלו בחכירה חלקת אדמה ליד משק חיים בקריית ביאליק למגורים באוהלים ועיבוד חקלאי בצורה שיתופית. הם נקראו "קבוצת ניר חיים". בינתיים השתלבו בעבודות חוץ שונות כדי להתפרנס.

אמי עבדה בסלילת כבישים בעבודה ידנית כולל סיתות אבנים וסחיבת סלי חצץ ותורנות בישול וכביסה בקבוצה. זוגות ורווקים נאלצו לחלוק אוהל משותף. חופות נעשו ביחד למספר זוגות כדי לחסוך בהוצאות ובתשלום לרב.

פרישה מהקבוצה השיתופית

הקבוצה קבלה את אדמת הקבע להקמת קיבוץ חדש בא"י בתאריך 21/1/43. הנקודה החדשה הוקמה על גבעה חשופה וצחיחה בגבול הצפוני של רצועת עזה ניר חיים נסגרה, ושמה הוחלף לניר עם.

אבי ואמי היו מגרעין המייסדים של הקיבוץ, אולם עם המעבר לנגב הם ועוד עשרה זוגות פרשו, התאהבו בקריות, והחליטו להשתלב בהתיישבות עירונית. הורי ועוד זוגות נפרדו מחבריהם שעברו לנגב במסיבה עד אור הבוקר.

הקשר ההדוק עם חברי ניר עם נשמר כל חייהם בביקורים ובחגים. החברים היו תחליף למשפחתם, שנשארה בברה"מ (לשעבר), ואותה לא זכו לראות בגלל "מסך הברזל" הקומוניסטי. גם אני ואחותי תמר המשכנו לשמור על קשר עם אנשי הקיבוץ וילדיהם.

תיעוד: מרץ 2014 בי"ס אמירים

קישור לסיפור הוסף שלנו "ילדות מוקדמת בקריית חיים"

מילון

גורדוניה
תנועת נוער עממית חלוצית סוציאליסטית שדגלה בישוב א"י תוך הדגשת ערך העבודה העצמית וחינוך להגשמה וציונות ברוח א.ד. גורדון.

נישואים פיקטיביים
נישואים מדומים בחו"ל כדי להעלות לארץ זוג במקום אדם יחיד על כל רישיון עלייה שהנפיקו הבריטים. לאחר העלייה לארץ רוב הזוגות הפיקטיביים נפרדו.

ציטוטים

”"למרות הקשיים והמחסור הייתה בהם שמחת ההתיישבות וההגשמה". “

הקשר הרב דורי