מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החלום שהפך למציאות העלייה לארץ ישראל

מתוך המפגש בנושא "סיפור החתונה"
החנוכייה שעברה מדור לדור
זהו סיפורה של סוזן שושנה בוחבוט, סבתא של שירן, מקריית גת, אשר מתארת בשמחה והתלהבות את הכמיהה לעלות לארץ ואת החלום שאכן התגשם תוך אמונה בקב

שמי סוזן שושנה לבית משפחת בללטי.

גדלתי עד גיל 10 וחצי בעיר ספרו שבמרוקו. למדתי בביה"ס "אליונס" צרפתית וערבית. את השפה העברית רכשתי בחופש הגדול בתלמוד תורה , "אם הבנים" מכיוון שלאמי היה מאד חשוב להקנות לי השכלה מרבית. למדתי בביה"ס בשפרינצק בעלייתי הראשונה עם הוריי ממרוקו בשנת 1963, בדיוק באותו ביה"ס בו נכדתי המקסימה, שירן, לומדת כעת ואני מרגישה סוג של סגירת מעגל.

אני, בעלי וילדיי עלינו ארצה בשנת 1988 מפריז שבצרפת. שמחנו מאוד להיות בארץ למרות הקשיים הגדולים בהם נתקלנו, בעיקר בשלוש השנים הראשונות וכפי שאמרו חז"ל "ארץ ישראל נקנית בייסורים", קיבלנו אותם באהבה גדולה. הקשיים היו בכל המישורים, המנטליות השונה, היחסים במשפחה, בעבודה, קשיי הקליטה בבתי הספר של ילדיי (הילדים בכיתה לעגו לילדיי על שהצרפתים אוכלים צפרדעים), אפילו מזג האוויר בחורף היה קשה מנשוא.

סיפור החתונה המיוחד שלנו

חגגנו את האירוסין חודשיים לפני מועד החתונה, במרכז הנוער בקריית גת. כל המשפחה יחד בישלו ואפו מטעמים וסעודה תוך כדי שירה ושמחה. טקס החינה התקיים בבית הורי הכלה, ערב לפני החתונה. החתונה התקיימה באולמי דרום ברחובות, בתאריך 31.5.1972. לחתונה באו קרובי משפחה מכמה ערי ישראל וגם מחו"ל, חברות ילדות ומכרים. בסך הכל 300 מוזמנים. חלקם לא כיבדו במתנה מכיוון שידעו שנעזוב לפריז ולא נוכל להשתתף בשמחתם. אנחנו שמחנו שבאו להשתתף בשמחתנו.

מה שהיה נהוג בעבר- על שולחן החתן והכלה הייתה מונחת חלה באורך כ-70 סנטימטר ועוגת קומות גדולה עם בובת חתן וכלה. לאחר כשבועיים ממועד החתונה הפלגנו לצרפת.

גלגולו של חפץ שעבר מדור לדור במשפחה – חנוכייה

קיבלתי את החנוכייה מהורי ועד היום היא קיימת בביתי. במרוקו לא הדלקנו חנוכייה מנרות, אלא בשמן זית כדי להדר את המצווה, לכן החנוכייה נקנתה מנחושת ולא סתם מתכת פשוטה. לנו הילדים הוסבר סיפור הנס שהתרחש בארץ ישראל – נס פך השמן. למרות שקיבלתי את החנוכייה מזכרת מהורי כיום היא לא בשימוש מכיוון שבעלי קנה חנוכייה מכסף טהור, גבוהה שבולטת מעבר לחלון כדי לפרסם את הנס המיוחד.

הזוית האישית

סוזאן, שושנה: היום יותר מתמיד אנו מברכים על זה שעלינו לארץ ישראל בגיל יחסית צעיר, השתלבנו בחברה, בשוק העבודה, המנטליות כבר לא זרה, וגם בשל האנטישמיות הגוברת בצרפת ובאירופה.

מילון

אליאנס
ארגון תרבותי יהודי הפועל במספר ארצות. מקום מושב ההנהלה העולמית היה בתחילה ונשאר עד היום בפריז. חלק ממטרותיו לסייע ליהודים בגולה.

ציטוטים

”זה פשוט נס לחיות בארץ ישראל!“

הקשר הרב דורי