מאגר סיפורי מורשת

יצאתי לשליחות של הסוכנות היהודית בשנת 1999 למרכז אסיה והקווקז. הייתי אחראית על 8 מדינות: אוזבקיסטן, קזחסטן, גרוזיה, אזראביאז'ן, טורקמניסטן, קירגיסטן, תג'קיסטן וארמניה. השליחות הייתה שליחות חינוכית לעזור ליהודים ללמוד עברית ולעלות לארץ.

 

נגמרה מסיבת חנוכה בסמרקנד, וחזרתי עם הנהג שלי איגור לטשקנט, שמה גרתי. באמצע הדרך המכונית שלנו נתקעה, הכל חשוך, שלג נוראי ומינוס 20 מעלות בחוץ. איגור ואני לבד ובדרך אף אחד לא נוסע. פחדנו משודדי דרכים, ובעיקר שלא היתה לנו קליטה בטלפון. פתאום המכונית ננעלה ונשארנו בחוץ בשלג. חששנו שנקפא בשלג. איגור עם אצבעות חזקות הצליח לפתוח את חלון המכונית ולשמחתנו נכנסנו פנימה. שם היה לנו תה חם בתרמוס. נעלנו את המכונית והחלטנו להישאר לישון בתוך המכונית.

 

פתאום האירו עלינו בפנס גדול מבחוץ. נבהלתי נורא כי חשבתי שבאו לשדוד אותנו, אבל איגור הרגיע אותי שאלה שוטרים שרוצים לעזור לנו. השוטרים לקחו אותי לעיר שכנה, שם צלצלתי מהפלאפון וביקשתי שיחלצו אותנו. איציק, קצין הביטחון של השגרירות אמר לי שנחכה ותוך ארבע שעות יבואו לחלץ אותנו. חזרתי עם השוטרים למכונית לאיגור. השוטרים גררו את האוטו עם חבל וחגורת מכנסיים לחאן דרכים בקולחוז. הצטרכתי מאד לשירותים בקור ובחורף, ושלחו אותי לשירותים "בול פגיעה". בחושך מצאתי את המקום, תרנגולת חיכתה לי מימין, העז משמאל ואני ביניהם "בול פגיעה".

 

מכונית החילוץ הגיעה ולקחה אותי לטשקנט, לדירה שלי. נשכבתי על המיטה ובכיתי מרוב התרגשות שנחלצתי בשלום מהצרה הזאת.

 

אראלה ודרורי למדן – שליחי חינוך באוזבקיסטן                                       איגור הנהג והמכונית שנתקעה