מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים על פי סבתא רבקה

סבתא שלי
באר שבע של פעם
סבתא רבקה

נולדתי בתאריך 27/12/1943, בקזבלנקה שבמרוקו, בילדותי למדתי בבית הספר אליאנס, שנמצא בעיר בקזבלנקה שבמרוקו. זה היה בית ספר מיוחד לילדים יהודים. ונמצא במרחק כשעה הליכה מהבית היכן שגרתי בו יחד עם משפחתי. אבי היה סנדלר ואמא גידלה אותנו ולא עבדה מחוץ לבית.

אני זוכרת כי בבית הספר למדנו בשפה הצרפתית ורק פעם בשבוע בערך כשעה היה לימוד של השפה העברית, הגיע מורה אחר לכיתה ועם סרגל היה מצביע על חפץ ומתרגם אותו לעברית, לדוגמא היה מצביע על התקרה והיה אומר תקרה וכל הכיתה היתה חוזרת אחריו תיקרה, או על שולחן, או דלת וכך למדנו מילים מעטות בעברית, שלא ממש עזרו לנו כשהגעו לארץ מאוחר יותר.

החוויות שזכורות לי מבית הספר: בית הספר היה מבנה מאוד גדול ולמדו בו הרבה ילדים מכתה א' עד כיתה יב', אבל שיטת הדרוג של הכיתות היה שונה זאת אומרת, כיתה א' היא כיתה 10, וכיתה הגבוהה יותר היא כיתה 0. למדנו מהשעה 8.00 עד שעה 12.00 יוצאים להפסקה הביתה ושוב חוזרים בשעה 14.00 עד 17.00 להמשך יום הלימודים.

אני זוכרת, שלמורה שלי קראו גב' אלבז, כשהיא נכנסה לכיתה כל הילדים היו צריכים לעמוד ולהגיד בוקר טוב המורה ורק כאשר היא היתה נותנת אישור לשבת יכולנו לשבת. בכיתה למדו גם בנים וגם בנות ביחד, היינו כ- 30 ילדים בכל כיתה. המורה היתה מלמדת עם סרגל ביד ואם משהו ענה תשובה לא נכונה היא היתה נותנת לו מכה ביד, במידה ותלמיד היה מפריע לה היא היתה מוציאה אותו החוצה מהאוזן.

תלבושת שלבשנו כתלמידים היתה – סינר עם שרבול סגור וכפתורים מאחור. היתה לו חגורה על הבטן והיה גם סרט על הראש במטרה לזהות את הכיתה שהילד נמצא בה. לדוגמא כיתה 5 צבע צהוב, כיתה 6 צבע אדום. עוד זכור לי כי בכל בוקר המורה היתה בודקת את אצבעות הידיים כדי לראות שהציפורניים גזורות ונקיות . וגם בדיקה של נעליים כדי לראות אם הם מצוחצחות.

היה מבחן פעם בשבוע כדי לבדוק את הרמה של הילדים ותלמיד שלא עבר את המבחן יכול היה להישאר הרבה מאוד פעמים באותה הכיתה או תלמיד שעבר טוב את הבחן היה יכול לעלות כיתה גבוהה יותר.

העלייה לישראל

אני הפסקתי ללמוד בכיתה ה-4 כדי לעלות לארץ יחד עם אחותי שקטנה ממני, עליתי לארץ בשנת 1955, דרך עליית הנוער דרור , הסיבה שבגללה עלינו לארץ הוא כי המלך חסן ה- 5 נחטף ואז היתה סכנה ליהודים במרוקו ולכן ההורים שלי החליטו לשלוח אותי יחד עם אחותי לארץ שם נפגשתי עם המשפחה של אבא שלי שהיו גרים בירושלים. ובן דוד שלי שראה אותי רצה להתחתן איתי וכך בגיל 15 התחתנתי עם סבא שהיה מבוגר ממני בכ- 15 שנים, סבא לעלה לארץ עם כל משפחתו, באותה התקופה שאני הגעתי לארץ הוא היה חייל, וכך התחתנו ועברנו לגור בבאר שבע, בהתחלה גרנו בשכונת המעברות שנקראה משק עזר ואח"כ קיבלנו דיור מעמידר בשכונה ד' ברחוב הסנדדרין, הבית שעד היום אני גרה בו.

אני זוכרת, חוויות של שכנות טובה בין השכנים, כל השכונות היו יוצאי מרוקו והשכונה היתה מן משפחה אחת גדולה, כל ערב כולם היו יוצאים החוצה לדשא, מביאים סירים גדולים מהתבשילים שהם בישלו, במיוחד אני זוכרת את הקשר בין השכנות כאשר אחת מהשכנות היתה צריכה ללדת. הלידה נעשתה בבית חולים הדסה בירושלים כי בית חולים סורוקה עוד לא נבנה. השכנות היו שומרים על הילדים שנשארו בבית והיו מבשלים עבורם בכלל לא היה צורך לבקש זאת היה ידוע שאם אישה הלכה ללדת הילדים היו מטופלים ושמורים על ידי אחת השכנות גם כשהאישה חזרה הביתה עם התינוק החדש היתה שמחה גדולה בשכונה, השכנות פינקו את היולדת ודאגו לבשל עבורה ועבור כל המשפחה. אני זוכרת גם אירועים של שמחות כמו בר מצווה, חינות, או בריתות, באותה תקופה לא היה מקובל לעשות אירוע באולם רק בדשא בשכונה וכול השכנות היו מבשלות, והגברים היו מסדרים את החשמל ודואגים לשולחות וכסאות. כך שבכול אירוע זה היה אירוע שכונתי.

אחרי כ-10 שכבר הייתי בבאר שבע אבי נפטר במרוקו ואמא עלתה עם שאר האחרים שלי לארץ, סבא שעבד במשרד הקליטה והעליה סידר שהיא תבוא לגור לידנו, וכך היא גם עלתה. לפני כשלוש שנים נסעתי עם אמא שלך ודודה שלך קרן למרוקו כדי לראות את הבית שבו נולדתי את הרחובות וקבר של אבא שלי – זה היה מאוד מרגש אבל בגלל שעזבתי שם מאוד קטנה לא זכרתי הרבה, הכול נראה לי שונה ולעומת זאת כשאני נוסעת לירושלים אני מרגישה את חוויות הילדות שלי.

הזוית האישית

כשאני נוסעת לירושלים אני מרגישה את חוויות הילדות שלי.

מילון

רולה
חזקה גדולה

ציטוטים

”חלא קטר מן בלעה “

הקשר הרב דורי