מאגר סיפורי מורשת

החיים בשנות החמישים

שמי  מרים  לוי  נולדתי  בישראל בשנת 50 גרתי  בטירת הכרמל. בשנת 1951 חלתי במחלה  קשה והייתי  מאושפזת  בבית חולים הדסה בירושלים , מגיל  שנה וחצי  עד גיל גן חובה.

בשנות ה-50 לא הייתה תחבורה ציבורית מפותחת והורי ז”ל הגיעו פעם בחודש לבקרני בבית החולים, ואני כתינוקת הייתי  לבד עד ששחררו  אותי. לאחר ששוחררתי מבית חולים הביתה,  לא הכרתי  את האחים  שלי. ביום הראשון  אני בכתי כל הלילה כי הורי לא הבינו  אותי , אני דיברתי  רק בשפה העברית שבה דברו איתי בבית חולים, והם  היו  עולים  מטורקיה ולא דברו טוב את השפה העברית.

בבית ספר הגבעה הייתי חברה בתנועת ה"צופים" ובהמשך הייתי גם בקיבוץ כפר גלים. בהמשך הייתי  גם בתנועת הנוער ה"נוער העובד". שם השתתפתי בלהקת ריקודי מחול  ואף הופעתי תמיד ביום העצמאות במצעד המחולות בחיפה וברחוב הרצל. הייתי חברה גם  במקהלה. אני זוכרת, ששרנו  תמיד באירועים והופעות של חגים.

כילדה פעילה השתתפתי גם במרתון ריצה. השתתפתי  במרוצי ריצה ואפילו יש לי שתי מדליות ארד. אני  אוהבת  טיולים בחיק הטבע, אוהבת את הים  ואת  ההרים.

בצעירותי

היום יש לי 6 נכדים, מתוך ששת הנכדים, יש שני זוגות תאומים. היום אני עובדת  בבית ספר" ויצמן" בתור סייעת בחינוך המיוחד. יש  לי הרבה סיפוק בעבודתי, אני נהנית  מכל רגע.  אני נוסעת כל שנה לחו"ל. הייתי  ביון, בטורקיה, רומניה ובבודפסט.

אלבום משפחתי

יש לנו שלושה ילדים, אנו חוגגים את החגים עם כל המשפחה. המשפחה שלנו גדולה ולפעמים  אין מקום  בבית אז אנו מזמנים מקום במתנ"ס. אני  ובעלי  אוהבים  כדוררגל  ואוהדים את קבוצת מכבי חיפה אנו אוהבים לטייל ובמיוחד אוהבים  את הים.

הזוית האישית

במלחמת המפרץ , הייתי בחרדה גדולה הטילים הגיעו עד לבית שלי, הם נפלו בכל אזור הקריות. באיזה שלב אני ברחתי עם ילדי לפתח תקווה עד שהמצב נירגע.