מאגר סיפורי מורשת

רחל וינברג (כדורי) סבתא של צח גומא מספרת על הוריה בעירק עד עלייתם לארץ ישראל.

נולדתי בתאריך 14.05.52 בישראל להורים צביה ואברהם (ציון) כדורי. הוריי נולדו בשנת 1919 בעיר בבצרה  בעירק. לאבי היו שבעה אחים ושתי אחיות. כשנולד קראו לו בשם ציון אך החליפו לאברהם בגלל הרדיפות שהיו כלפי היהודים. אבי למד בבית ספר עממי אלינס, ידע ארבע שפות: ערבית ,עברית, אנגלית וצרפתית. הוא המשיך את לימודיו בתיכון ערבי כיוון שלא היה בית ספר תיכון יהודי.

אמי הייתה בת יחידה, סיימה בית ספר עממי, למדה תפירה ועבודות יד כמו רקמה בזה עסקה. היא הייתה רוקמת על מפות, מצעים וכריות, רקמה מיוחדת בחוטי זהב. (הוריי תרמו הרבה מזכרות ועבודות רקמה מיוחדות למוזיאון במרכז מורשת יהדות בבל באור יהודה.).

 אבי ואימי בצעירותם

הוריי נישאו בשנת 1939 נולדו להם ארבעה ילדים, שלושה נולדו בעיראק: אדמונד, טובה (ששמה בעיראק היה סועד),רותי(ששמה בעיראק היה סוהם). אני נולדתי בישראל. הם גרו בבצרה בבית גדול עם הרבה חדרים, שהתחלקו  עם מספר משפחות עם מטבח ושרותים משותפים.

 חתונת הורי

אבי עבד בעיראק במקומות עבודה שנחשבו ליוקרתיים, חברת תעופה הולנדית K.L.M . שם עבד עד 1941 ועזב כיוון שפרצה מלחמת העולם השנייה וקו התעופה ההולנדית הופסק. בהמשך עבד כפקיד בנמל ולאחר מכן עבד ברכבת של עיראק עד 1951 זמן עלייתו לארץ ישראל.

ב-1 לאפריל 1941 פרצה בעיראק התקוממות נגד השלטון העיראקי, שבמהלכה תפסה את השלטון קבוצה של קציני צבא פרו נאציים בראשות רשיד עלי אל כילאני, רצו להדיח המלך פייסל השני ולגרש את האנגלים. ב-שני במאי 1941 פרצו קרבות בין ריכוזי הצבא העיראקי לבין הכוחות האנגלים, כאשר הצבא האנגלי הצליח להביס את הצבא העיראקי,ב-30 למאי כבשו האנגלים את בגדד. ב-1 ביוני 1941 החל הפרהוד כלומר הפוגרום שנערך יומיים ,בדיוק בחג השבועות. הפרעות התרחשו בין החתימה על הסכם הפסקת האש לבין כניסת הצבא הבריטי לעיר. המהומות החלו להיות גם נגד היהודים בעיר בצרה. הערבים הוציאו את זעמם ביהודים. בזזו והרסו חנויות של היהודים, הם רצו גם להתעלל ביהודים להרוס ולבזוז את בתיהם, למזלם היה שם אדם ערבי  מכובד שהצליח להגן על היהודים בבצרה ומנע מהערבים לפגוע היהודים.

לא כך היה בבגדד, שם הצליחו להתעלל ביהודים, נכנסו לבתים שסמנו מראש שהם של היהודים,אנסו, בזזו רכוש ורצחו  גברים, נשים וילדים. הנרצחים הובאו לקבורה בקבר אחים בבגדד. אחרי הפרעות החיים של היהודים השתנו לגמרי, הם חייו בפחד גדול ובטראומה, כיוון  שהשכנים הערבים שחייו בשכנות טובה, הפכו להיות אויבים, הפחד ששכן עלול להכניס לך סכין לגב.

בשנים 1945-1948 אבי היה פעיל בתנועה הציונית בעיראק. שלוש פעמים בשבוע היו הוא ואחיו מקבלים שעורים בשפה העברית , עושים זאת בשקט במרתף ביתם, היו עורכים מסיבות בעיקר בחנוכה ופורים עם דגלי ישראל ותמונות של מנהיגים חשובים בארץ ישראל, כול  זאת נעשה בסתר כיון שהיו עלולים להוציאם להורג אם היו נתפסים.

בשנת 1948 אחרי ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, עשו מאמצים להעלות את יהודי עירק,רק באפריל 1950 הורשו לבסוף לעזוב את עירק, בתנאי שיעזבו את הונם ורכושם כולל חסכנות הבנקים.המבצע נקרא: מבצע עזרא ונחמיה שנקרא גם מבצע בבל, מבצע להעלאת יהודי עיראק לארץ ישראל.  למרות  העונשים הכבדים שאיימו עליהם, הצליחו יהודי עיראק לעלות לישראל בעיקר דרך פרס, הארגון בוצע על ידי ממשלת ישראל, הסוכנות היהודית וארגון הגוינט. בטיסה מעיראק לקפריסין בין המארגנים היו שלמה הלל ומרדכי בין פורת. כשגדל מספר היהודים שנרשמו שרצונם לעלות סדרו רכבת אווירית בקו בגדד –לוד.

בשנת 1951 בחודש מאי הגיע תורם של הורי ואחיי לעלות לארץ ישראל. כאשר הגיעו  לארץ נשלחו למקום שנקרא שער עליה שנמצא מדרום לחיפה, שם גרו באוהלים כחודשיים, הם קבלו כעולים חדשים מיטות ברזל, מזרוני קש ושמיכות ישנות שתמורתם היו צריכים לשלם בתשלומים. נהגו לחלק להם תלושים בכדי לקבל ארוחות תמורתם. היו עומדים בתור כדי לקבל אוכל. משער עליה עיר האוהלים נשלחו למעברת עמישב העיר פתח תקוה, שם קבלו שני צריפים מעץ, כיוון שגם סבתא רחל שאני נקראת על שמה עלתה יחד עם המשפחה.

אני נולדתי  14.05.52 יום לידתי היה יום של גשמי זלעפות, ירדו כמויות אדירות של מים שזה גרם לשיטפונות עם סחף של בוץ, המים הגיעו לגובה של חצי מטר. בשעה עשר בלילה אמי חשה בצירים, מה עושים אין טלפון, אין רכב איך מזעיקים עזרה,אבי יצא רגלית עד מרכז פתח תקוה להזעיק אמבולנס. המים הגיעו עד לברכיים והוא רץ את כל הדרך נהג משאית שראה את אבי רץ הציע לו עזרה, הסיע אותו עד התחנה לעזרה ראשונה. כאשר הגיע האמבולנס אמי הספיקה ללדת בעזרתה של שכנה, מה שנותר לנהג האמבולנס רק לקחת את אמי ואותי לבית החולים. בתעודת  הלידה רשום שנולדתי בבית חולים דונולו ביפו, אז עוד לא יהיה בית חולים בילנסון.

אבי החל לעבוד תחילה בסלילת כבישים, לאחר מכן מצא עבודה בדואר ישראל, תחילה חילק מכתבים ודברי דואר ברחוב קינג גורג בתל אביב במשך 7 שנים, עם השנים החל להתקדם בתפקיד והגיע בסוף למשרה של מפקח על מחלקת המיון בדואר המרכזי בתל אביב. הוא עבד קשה כדי לפרנס את המשפחה,(עבד ב-3 משמרות)כדי שלא יחסר למשפחה דבר. אחי נשלח לבית ספר בזק בירושלים ללמוד תקשורת, גר אצל סבא וסבתא הוריו של אבי.  אחותי טובה עזרה מעט בפרנסה המשפחה. היא הייתה קוטפת ירקות ופירות בשדות ליד הבית. את החלב והביצים היינו קונים בכפר סירקין.

חמש שנים  גרנו בעמישב, עד שאבי הצליח לחסוך כסף כדי לקנות דירה. בהיותי בת 4, עברנו לגור בבני ברק ברחוב דוב  גרונר 3 שם גרתי עד נישואי. אמי לא עבדה. היא הייתה עקרת בית למופת ודאגה שלכולם תהיה תמיד ארוחה חמה. ממנה למדתי לבשל – היא בשלה מטעמים כיד המלך.

הוריי נפטרו לצערי, אמי  בתאריך 25.12.1999  אבי בתאריך 12.11.2002 יהיה זכרם ברוך. הם גידלו יחד משפחה לתפארת.

הזוית האישית

אני מאושרת שבזכות תכנית הקשר הרב דורי, ניתנה לי הזדמנות להעלות על הכתב את עברה של משפחתי, התלאות והכמיהה לארץ ישראל. נהניתי להיזכר בסיפורו של אבי על החיים בעירק וכמובן להעביר זאת לדורות הבאים.