מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים בבנגזי בלוב בצל המלחמה

רחל דואני ורז
העיר בנגזי שבלוב
בשנת 1948 אחי השתתף בקרבות הכיבוש רמלה לוד ויפו. בכיבוש ראש העין נהרג.

שמי דואני רחל בת שלום ופנינה תמים ז"ל. נולדתי בשנת 1942 בעירנבנגזי שבלוב  במהלך מלחמת העולם השנייה. 
 
בית הכנסת בבנגזי שבו אבי התפלל
 

תמונה 1

 
ילדותי הייתה מלווה במתח וחרדות  שהיו בלוב. באותה תקופה שלטו האיטלקים. הגרמנים היו בני ברית עם     האיטלקים ולכן הממשל האיטלקי הקים מחנה עבודה אשר אליו נשלחו כל יהודי בעיר.
 
היינו 14 חודשים במחנה אני וכל משפחתי. התנאים היו קשים  מאוד היה רעב  ולא היו תנאים הגייניים. אנשים חלו במחלת  הטיפוס ומתו מהמחלה וגם  אני איבדתי את אחותי שנפטרה  במחנה.

 
העלייה לארץ ישראל
באותה תקופה אחי הגדול יהודה הצטרף לקבוצה של נערים  בגילו אשר החליטו לעלות לארץ ישראל. הם יצאו לדרכם דרך גבול לוב מצרים מסע שארך ימים רבים ברגל ולבסוף הגיעו לארץ. בארץ אחי התגייס לאצ"ל. הורי שהיו ציונים מאוד וראו שבנם עלה לארץ החליטו גם הם לבצע עליה פרטית בלי שיתוף הסוכנות בעקבות הבן. ההגעה לארץ הייתה בשיט באוניה עד מצרים ומשם ברכבת לארץ.
 
אחרי תקופה מסוימת הגענו לאזור תל אביב כדי להתאחד עם הבן. גם בארץ הייתה מלחמה נגד הבריטים והלחץ היה גדול מאוד. אני עדיין זוכרת את החיילים הבריטים "הכלניות" עם נבוט ביד עורכים חיפושים מבית לבית אחרי אנשי האצ"ל ובתוכם אחי.
 
אחי הגיע לארץ בסוף שנת 1942 ואנחנו, כל המשפחה, הגענו ביוני 1944. אבי היה איש אמיד. בבנגזי היו לו שתי חנויות והוא נסע מפעם לפעם לטוניס ולאיטליה כדי לייבא סחורה לחנויות שהיו ברשותו. אולם כשהגענו לארץ הוא נאלץ לקבל כל עבודה כדי לפרנס את המשפחה שהייתה ברוכת ילדים. הוא עבד גם בעבודות בניין שהיו קשות מאוד לגילו. הוא עשה הכול כדי שנוכל לשרוד.
 
בשנת 1948 אחי השתתף בקרבות קשים בכיבוש רמלה לוד ויפו ולבסוף השתתף בקרב נוסף קשה ביותר בכיבוש ראש העין ונהרג עם עוד חמישה מחבריו. עד שנת 1952  נחשב כנעדר ולמעשה לא ידענו כלום עליו. באותה שנה נערכו עבודות לסלילת כבישים ליד מבצר אנטיפטריס 
  
מבצר אנטיפטריס

תמונה 2ושם התגלו שש גופות של חללים נערכה להם לוויה

ממלכתית בהשתתפות בכירים מתנועת החרות
בראשם מנחם בגין ז"ל. הם נקברו בקבר אחים בהר הרצל בירושלים.
 
 
אחרי כל התלאות האלה הורי נשברו נפשית והיה להם קשה מאוד. למעשה אחי הגיע לדרגת פיקוד והספיק להתחתן ולהוליד בת לה קרא בשם רזיאלה על שמו של דוד רזיאל מפקד האצ"ל. כשהילדה הייתה בת חצי שנה הוא נהרג.
 
בחנוכה שנת 1947 הייתה התקפה של פורעים ערבים לכיוון תל אביב שם גרנו. נאלצנו לברוח כשכדורים שורקים מעל לראשינו. ברחנו לכיוון שכונת מונטיפיורי היות ושם הייתה קהילה גדולה של העדה שלנו (טריפוליטאים) שנרתמו לעזור במצב שנוצר. נאלצנו לפלוש לבית ערבי עם מספר משפחות. היום שוכנת שם הקרייה בתל אביב מול קניון עזריאלי. עץ התות הגדול שנמצא בירידה לכביש איילון גדל בחצר הבית שבו גרנו עד לשנת 1949. לאחר מכן פינו אותנו לבתים נטושים בכפר שלם.   
 
את לימודי התחלתי בשכונת מונטיפיורי: כיתות א' ב' והמשכתי את הלימודים בבית ספר "הילל" בכפר שלם עד כיתה ח'. לאחר מכן נאלצתי לצאת לעבודה ביום וסיימתי את לימודי התיכון ותעודת הבגרות בשיעורי ערב בבית ספר תיכון עירוני א' בתל אביב. המצב הכלכלי היה קשה מאוד באותה תקופה הורי היו כבר מבוגרים, היות ואני הייתי בת זקונים ולכן אבא כבר לא עבד. לא יכולתי להמשיך את לימודי ולהגשים את שאיפותי  לצערי הרב. נשארנו אני ושני אחים נוספים בבית ונאלצנו לפרנס את המשפחה.
 
לימים אחי הגדול התגייס לחיל האוויר ולאחר מכן למד את מקצוע הנגרות. האח השני היה חייל בגולני וגם הוא למד את מקצוע הנגרות הם (שני האחים) השתתפו במלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור ובעוד פעולות שהיו בצה"ל. שני האחים חזרו תודה לאל בשלום.
 
נישואי ומשפחתי
התחתנתי בינואר 1965 עם בעלי היום אליהו דואני שגם הוא עלה לארץ בשנת 1950 עם הוריו ואח אחד. גם הם עברו את מלחמת העולם. הם גורשו מהעיר ונאלצו לחיות במדבר מחוץ לעיר. בגלל התנאים הקשים שהיו ובגלל הרעב, אחותו של בעלי שהייתה קטנה ממנו נפטרה כי לאימם לא היה חלב להניק את התינוקת. בארץ המשפחה גדלה והם היו 9 אחים.
 
בעלי שירת בגולני לאחר מכן עבד כמסגר במפעל שייצר את התנור שבו נישרף אייכמן.לאחר מלחמת ששת הימים התקבל לעבודה כמסגר בתל השומר במפעל המרכבה (אזרח עובד צה"ל) הוא עבד 34 שנים בצבא עד הפרישה המוקדמת.
 
אני עבדתי בעבודות שונות ובמקביל המשכתי ללמוד את מקצוע הנהלת חשבונות ופקידות עבדתי כפקידה ומנהלת חשבונות בעסק פרטי של יבואן מוצרי שעם וצורכי סנדלרות שנים רבות. התחלתי לעבוד כנערה וסיימתי לעבוד כשהייתי כבר סבתא. נולדו לי 4 ילדים שלוש בנות ובן כששלוש מהם שירתו בצבא במודיעין. הבת הגדולה שירתה בחיל האוויר. היום כולם נשואים באושר עם ילדים ולאחרונה נולד לי נין ראשון.
 
העשרה
דוד רזיאל (רוזנסון) (י"ז בחשון ה'תרע"א, 19 בנובמבר 1910 – כ"ג באייר ה'תש"א, 20 במאי 1941), "האלוף בן ענת", היה מפקד האצ"ל הרביעי וממייסדיו ונציב בית"ר. נהרג בשליחות צבאית מטעם בריטניה. לאחר מותו הוענקה לו דרגת אלוף בצה"ל". ויקיפדיה
 
תשע"ו 

מילון

דוד רזיאל
דוד רזיאל (רוזנסון) (י"ז בחשון ה'תרע"א, 19 בנובמבר 1910 - כ"ג באייר ה'תש"א, 20 במאי 1941), "האלוף בן ענת", היה מפקד האצ"ל הרביעי וממייסדיו ונציב בית"ר. נהרג בשליחות צבאית מטעם בריטניה. לאחר מותו הוענקה לו דרגת אלוף בצה"ל.

מחנה עבודה
השם שנתנו הנאצים למתקן כליאה המיועד לניצול בכפייה של כוח עבודה למטרות שונות, ואף לרצח המוני באמצעות עבודה

ציטוטים

”ילדותי הייתה מלווה במתח וחרדות“

הקשר הרב דורי