מאגר סיפורי מורשת

בתקופת שירותי בצבא, שימשתי בתפקיד אחות לאחר שעברתי קורס אחיות.

שירתתי בחייל הרפואה ורוב תקופת שירותי הייתה ב"בית חולים 10" בחיפה, במחלקה כירורגית. "בית חולים 10 (או מרפ"א צפון) הוא מרכז רפואי צבאי השוכן בחיפה ברחוב שמחה הולצברג (ליד דרך הים). המתקן היה בעבר בית ספר נוצרי לבנים "סנט לוקס", בחסות הכנסייה האנגליקנית. בעברו הרחוק שכן המרפ"א בבית החולים האיטלקי אך במהרה הוחזר בית החולים האיטלקי לבעליו והמרפ"א עבר לבסיס "מחנה דוד". עם העברת שטחי בסיס מחנה דוד לשימוש בית העלמין הועבר בית חולים 100 למיקומו הנוכחי. כיום בית חולים 10 מתפקד כמרפאה, ויש לו יכולת לתפקד כבית חולים בעיתות חירום". (ויקיפדיה)

במחלקה בה שרתתי, נחשבתי לאחות מקצועית והייתי ידועה במתן זריקות קלות ומהירות. פעם אחת בשעות הערב, הגיע למרפאה חייל שנשלח על ידי מפקדו כדי לקבל זריקה באופן דחוף. החייל, שחשש מאוד מהזריקה סירב בכל תוקף לקבלה. בהתחלה הוא ביקש והתחנן שלא לעשות את הזריקה. בהמשך, הוא צעק, השתולל ודיבר בצורה אגרסיבית ולא יפה. הבנתי שאין ברירה ושהוא מוכרח לקבל את הזריקה גם אם זה יהיה בכוח.

ביקשתי מהצוות שהיה שם שיחזיקו אותו, ונתתי לו את הזריקה שהסתיימה במהירות וללא כאבים. החייל לא האמין שהזריקה שהוא כל כך פחד ממנה עברה כל כך מהר ובקלות.

החייל מלמל תודה ויצא מהמרפאה כשעיניו מושפלות מטה.

למחרת, החייל הופיע במרפאה עם בונבוניירה ענקית, התנצל על התנהגותו והודה לי על כך שלא ויתרתי לו ושעזרתי לו להתגבר על הפחד. התרגשתי והודיתי לו בחזרה.

הזוית האישית

יעלה: נהניתי מאוד לעשות את העבודה עם סבתא. היה לי כיף לשמוע את הסיפור שלה, למדתי דברים חדשים על העבר שלה, על תקופת היותה חיילת בצה"ל ועל איזה אדם היא הייתה.

סבתא שמחה כהן: נהניתי מאוד להיפגש עם יעלה ולספר לה את סיפורי. במהלך המפגשים היה נחמד להעלות זיכרונות מן העבר. זו הייתה עבורי חוויה מרגשת ומיוחדת.