מאגר סיפורי מורשת

אני נלה גולן, נולדתי בפולין בשנת 1951 ובגיל 5 עליתי לארץ. שרתתי בשלישות הצבאית. עבדתי כל השנים כמזכירת בית ספר ובשנת 2016 יצאתי לגמלאות.

ברצוני לתעד ולהנציח את אחותי היקרה, לאה, ליליאנה. לאה היא אחותי הקטנה, הייתה צעירה ממני בשלוש שנים, ילידת פולין.

שנה לפני גיוסה לצה"ל החליטה לאה שהיא מבקשת לשרת בתור נהגת. לא הועילו הפצרות והצעות מפתות שונות שקיבלה מחיילות שונים. היא עמדה על דעתה שבמקצוע זה היא רוצה לשרת ולשם כך החלה ללמוד נהיגה במסגרת פרטית שעורים כפולים ורבים. אכן הגיעה לגיוס עם הרישיון המיוחל.

בשנת 1972, לאחר הטירונות, קיבלה לאה את התפקיד הנכסף – נהגת בוס.

התפקיד כלל הסעת הקצין לישיבות שונות, אחזקת המכונית, נקיון המכונית ותיקון המכונית במוסך במקרה הצורך.

לאחר מספר חודשי שירות לאה נדרשה לקחת את המכונית למוסך, כשהיגיעה למוסך המכונית עברה בדיקה, נאמר לה שהחלק המקולקל חסר להם במלאי ונשלחה למוסך אחר.

בדרך למוסך ה"אחר" היא נעצרה ברמזור והמכונית כבתה וממכונית סמוכה נכנס בחור לעזור לה להתניע המשיך איתה בנסיעה מכיוון שהרמזור התחלף. הם הספיקו לנסוע מטרים ספורים ואז התנגשו במשאית ונהרגו במקום.

איתרנו את נהג המשאית והוא אמר: "ניסיתי לברוח כי ראיתי לפני חיילת צעירה אך ללא הצלחה המכונית דהרה ממש לתוכי והמשאית התהפכה".

הזוית האישית

על המקרה העצוב, תור נכדתי ידעה לפני כן, אך לא בפרטי פרטים. תוך כדי כתיבת הסיפור עלו מספר שאלות אצל תור ועניתי עלייהן, והתבהרה לה כל התמונה. לי היה קשה, אך היה חשוב מאוד שתור תכיר ותבין מי הייתה דודתה לאה.