מאגר סיפורי מורשת

בגדוד התותחנים בו שירתתי בשרות הסדיר היה חייל שובב ומבדח , שמו סימנטוב. לעיתים, חרג מגבול הדיסטאנס והסתבך עם המפקדים.

פעם כשעמדנו קבוצת חיילים כולל סימנטוב, עבר הרס"ר וקרא: "חייל בוא הנה!". סימנטוב צעד לקראתו והרס"ר שאל: "איך ידעת שאני התכוונתי אליך?"והוא ענה: "המפקד!  יודע צדיק נפש בהמתו."

במקרה אחר סולק סימנטוב משיעור ההדרכה בגלל הפרעה. הרס"ר פגש אותו מתהלך במחנה, מחזיק בידיו שני ווקי טוקי, (מכשירי קשר אל חוטיים לטווח קצר משנות החמישים, שהיו בשימוש בצבא). הרס"ר צעק עליו: "למה אתה בחוץ ולא בשיעור?" ענה סימנטוב: "המפקד, אני צריך לתרגל כיול מכשירים, ומחפש חייל שיעזור לי."  "טוב אני אעזור לך", ענה הרס"ר. סימנטוב החל לשדר: "הלו! תחנת גמל כאן חמור, איך נשמע? עבור" והוא עונה: תחנת חמור כאן רס"ר לא גמל, נשמע היטב : עבור.

פעם במהלך אימון בשטח, סימנטוב צעק: "האויב מאחור, מחסה תפוס." כל החיילים השתטחו על הארץ. המדריך צעק: "קומו, הקשב !" מולנו עמד מפקד הקורס. השובב נשפט ונשלח למחבוש. בערב בחדר המעצר אירגן מקהלה. לימד אותם שירי עם , חזנות ואריות אופרה. הזדמן למקום הקצין התורן של המחנה. במחנה היו תעלות עם גשרי מעבר. הקצין פקד להעניש את סימנטוב, מפקד חדר המעצר, הלביש אותו בחגור קרב עם תרמיל כבד על הגב וציווה עליו לזחול בתוך התעלה. במעבר הוא נתקע עם תרמיל הגב. לא היה יכול לזוז קדימה או אחורה. הוא החל לשיר "שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה' " חייל בריון ירד לתעלה משך אותו ברגליו וחילץ אותו. הבחור העמיד פני מעולף, הזעיקו חובש לטפל בו. הקצין התורן נתן הוראה לחובש לשחררו לאחר הטיפול ולהחזירו לצריף המגורים.

 

 

דגל התותחנים

בחודש מאי 1967, בתקופה הנקראת תקופת ההמתנה, גדוד המילואים בו שירתתי, היה פרוס למרגלות רמת הגולן בצפון הגליל. היינו נתונים כל הזמן להפגזות כבדות של הצבא הסורי. באחד הימים הרעישו עלינו הרעשה ארטילרית צולבת משני מוקדים. ההפגזה תפסה אותי, בעומדי בתוך השוחה האישית. על שפת המחפורת היו פזורות קופסאות שימורים של מנות קרב מהן אכלתי. השתטחתי על קרקעית השוחה. מעלי צנח הסמג"ד, בעל גוף במלוא כובדו. לאחר שהאש שותקה, הזדחלנו מחוץ לשוחה. על פני השטח היו פזורים רסיסי פגזים. קופסת שימורי השעועית הייתה חצויה למחצה. כשהסמג"ד הסיר את כובע הפלדה, הבחנתי שרסיס פגז תקוע בכובע. אמרתי לו המפקד! כמעט מעכת אותי, אבל גוננת עליי בגופך. בטרנזיסטור- רדיו, הודיעו שהעיר העתיקה נכבשה והר הבית בידינו. החיילים פצחו בשירה אדירה של  ירושלים של זהב. כולנו היינו שמחים ומאושרים. 

 

  שירות מילואים, חופשה בבית

 

שירות מילואים במעבר המיתלה, סיני, אוקטובר 1967

 

תשע"ו