מאגר סיפורי מורשת

תוכן העניינים: 

א. שורשים

ב. ילדות ונעורים

ג. צבא

ד. משפחה

ה. עבודה

ו. חיים בארצות הברית

ז. פעילות ציבורית

ח. פנסיה   

         

אביו של סבא גיורא, אורי נולד בגרמניה, כשעלו הנאצים לשלטון, ההורים שלו שלחו אותו לשבדיה ואת אחיו לשוויץ ואילו הם נשארו בגרמניה ונהרגו בשואה. אמו של סבא גיורא, חנה, נולדה בצ'כיה, כשנכנסו הגרמנים לצ'כיה, היא ברחה להונגריה ואילו הוריה ואחותה נלקחו למחנה אושוויץ, אחותה ניצלה והגיעה לישראל, ואילו ההורים נהרגו במחנה. הוריו של סבא גיורא הגיעו לישראל והצטרפו לקיבוץ כפר רופין, שם התחתנו ושם גם נולד סבא גיורא. בשנת 1951 עברו ההורים של סבא למושב השיתופי רגבה. אבא של סבא היה מורה והקים ברגבה את בית הספר היסודי ואחר כך גם בית ספר תיכון אזורי, אותו ניהל עד יציאתו לפנסיה. לאחר יציאתו לפנסיה עבר לעבוד במוזיאון השואה בקיבוץ לוחמי הגטאות שם שימש כמרצה וחוקר. אמא של סבא אשר בזמן שהייתה בהונגריה למדה לתפור, הקימה ברגבה מתפרה בה עבדה עד לפנסיה. אבא של סבא שירת הרבה שנים במילואים, והשתחרר בדרגת סגן אלוף.   

 

סבא גיורא נולד בקיבוץ כפר רופין בשנת 1945.בגיל 6 עברו הוריו למושב השיתופי רגבה. סבא למד בבית הספר היסודי בנהריה כאשר מכיתה א' ועד ח' נסע באופניים כל יום לבית הספר. את בית הספר התיכון, למד סבא בקיבוץ אפיקים בבית ספר מקצועי, כי כבר אז סבא אהב מאוד לתקן מכונות ומכשירים. בשנה הראשונה בבית הספר למדו התלמידים לשייף, בשנה השנייה למדו חרטות, פחחות וריתוך. בשנה השלישית למדו לתקן מכונות חקלאיות כמו מחרשות וכו'. בשנה הרביעית למדו מכונאות, תיקון מכוניות, טרקטורים ואופנועים, כל זאת בנוסף ללימודים הרגילים כמו ספרות, מתמטיקה, תנ"ך ושאר המקצועות. התלמידים של בית הספר גרו בקיבוצים של עמק הירדן וסבא גר בקיבוץ אשדות יעקב. סבא אהב מאוד לנהוג וכבר מגיל 10 אבא שלו נתן לו לנהוג במכוניות וטרקטורים. סבא תמיד אהב מאוד לעסוק בספורט. כילד הוא שיחק כדורגל בקבוצת הילדים של הפועל נהריה. כשסבא עבר לעמק הירדן, הוא עבר לכדורעף והמשיך לשחק עד גיל 65.סבא "הצליח" במסגרת הספורט, לשבור פעמיים את היד ופעם אחת את הברך. סבא מאוד אוהב לנהוג ויש לו רישיונות נהיגה על אופנוע, משאית ואפילו מטוס.

 

סבא התגייס לצבא בשנת 1963 לקורס טייס. אחרי שנה בקורס ועם יותר ממאה שעות טיסה במטוס פוגה, הוא הודח מהקורס. היות וסבא היה בוגר ביס' מקצועי, הוא עבר מחיל האוויר לחיל חימוש שזה החיל שאחראי לתקן את כל כלי הנשק של הצבא, כולל טנקים, תותחים, משאיות וכו'.כשסבא עבר לחיל החימוש, הוא החליט שהוא רוצה להיות קצין ולכן הלך לקורס קציני חימוש. אחרי הקורס סבא שירת כקצין חימוש בגדוד תותחנים. תפקיד קצין החימוש בגדוד היה, לדאוג, בעזרת החיילים שלו, שכל התותחים יפעלו נכון כל הזמן ואם הם מתקלקלים לתקן אותם. יחד אם הגדוד, השתתף סבא בכמה מלחמות, כולל, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה בסיני, מלחמת יום כיפור, מבצע ליטאני ומלחמת שלום הגליל. כשחזרו סבא וסבתא מאמריקה, מונה סבא לפקד על גדוד חימוש שכלל כ- 1,200 חיילים. סבא השתחרר משירות מילואים בגיל 56 בדרגת סגן אלוף.  

סבא התחתן עם סבתא אלי בשנת 1968 ועבר לגור בבית חרות. לסבא וסבתא נולדו שלושה ילדים: אדר, אמא של אופיר, ניצן וגל. שרון, אבא של גלעד, ישי, הילה וגליה. אמרי. אדר נולדה בבית חרות, למדה בבית הספר היסודי בכפר ויתקין, ובבית הספר התיכון ברופין. בצבא, שירתה כקצינת מבצעים בחיל האוויר. בצבא פגשה את זיו ויחד אתו טיילה בעולם.

 

בשנת 1993 הם התחתנו ונולדו להם שלושה ילדים, אופיר, ניצן וגל. אדר עובדת כעורכת דין עצמאית וגרה עם המשפחה בבית חרות. שרון נולד בארצות הברית והגיע לארץ בגיל שנה. למד בבית הספר היסודי בכפר ויתקין, ובבית הספר התיכון ברופין. בצבא שרון עסק במחשבים של מטוסים בחיל האוויר. בין השאר גם יצא שרון לארצות הברית, כדי ללמוד על המחשבים של מטוס f-16"סופה" שזה היה אז המטוס הכי חדש בחיל אויר. שרון המשיך לשרת בצבא הקבע והשתחרר בדרגת רב סרן. בשנת 2000 התחתן שרון עם יעלה שהגיעה מקיבוץ מזרע, ונולדו להם 4 ילדים גלעד, ישי, הילה וגליה. שרון עובד היום בחברת אלביט בתפקיד דירקטור. יעלה שרון והילדים, גרים בהרחבה של מושב בית חרות. אמרי (דרור) נולד בבית חרות .למד בבית הספר היסודי בכפר ויתקין, ובבית הספר התיכון ברופין. בגיל 10 חלה אמרי בסרטן ונסע עם ההורים לטיפול רפואי לארצות הברית. אמרי וההורים היו שמונה חודשים בארצות הברית ואז חזרו לארץ. אמרי חזר לבית הספר והיה בריא במשך 10 שנים. בגיל 18 אמרי התנדב לשרת בצבא ושירת ביחידה טכנולוגית מיוחדת. בגיל 20 אמרי חלה שנית ונסע עוד פעם עם ההורים לארצות הברית לטיפול רפואי. מאז המחלה של אמרי הלכה וחזרה במשך 14 שנים. אמרי הספיק למרות המחלה, ללמוד בטכניון ולהיות מהנדס. אמרי התחתן עם נועה בשנת 2005 וחי בבית חרות .אמרי נפטר מהמחלה בשנת 2012 ונקבר בבית חרות.

  

סבא השתחרר מהצבא בשנת 1966 וחזר לרגבה. ברגבה סבא עבד כטרקטוריסט ומוסכניק. בשנת 1968 סבא התחתן עם סבתא ועבר לגור בבית חרות. בשנים הראשונות, הוא עבד בפרדס. אחר כך עבר לעבוד במפעל "שהר" (מפעל דפוס) שהיה שייך למושב, בשהר עבד סבא, בהתחלה, כמדפיס ואיש אחזקה ואחר כך כמנהל עבודה, מנהל ייצור ואחר כך כמנהל כללי. בשנת 1975 נבחר סבא לתפקיד מזכיר המושב אותו מילא במשך 4 שנים. עם סיום תפקיד המזכיר, מונה סבא למנהל "חנות בכפר" למשך 3 שנים. אחר כך נבחר סבא לתפקיד מרכז המשק למשך שנתיים. אחר כך יצא סבא ללימודים וקיבל תואר אקדמאי. עם סיום הלימודים נבחר סבא שוב לתפקיד מרכז המשק, תפקיד שבמסגרתו היה אחראי לכל הענפים של המושב, מפעל הוד לבן, מפעל שהר, חנות בכפר, ענף תרנגולי הודו והפרדס. במסגרת התפקיד, גם יזם סבא את הקמת קניון "אם הדרך", כולל מציאת שותפים וקבלנים להקמה. עם סיום ההקמה של הקניון, עבר סבא לנהל את מפעל הפלסטיק "תפן".אחרי סיום העבודה בתפן ניהל סבא מפעל ליצור קלקר. אחרי מפעל הקלקר ניהל סבא את מפעל "לימת" שהתמחה בליטוש נירוסטה. אחרי 6 שנים של ניהול לימת יצא סבא לפנסיה.

                      

פרק ו. חיים בארצות הברית 

בשנת 1972 נסעו סבא וסבתא לארה"ב יחד עם אדר בת השלוש. הם גרו בעיר מיניאפוליס, סבתא לימדה עברית וסבא עבד בחברה שהפעילה מכונות מופעלות מטבע. במסגרת העבודה הזו, יצא לסבא לבקר במקומות בעיר שתיירים לא מגיעים אליהם בכלל. אחרי שנה סבתא מונתה למנהלת החינוך היהודי בעיר דולות. לפני המעבר לדולות עשו סבא, סבתא ואדר, טיול גדול שכלל את לוס אנג'לס, סן פרנציסקו, לאס ווגאס, סן דייגו ועוד. סבא החל לעבוד אצל קבלן חשמל, והיה אחראי לתיקון מכשירים חשמליים. בשנת 1973 פרצה מלחמת יום כיפור וסבא חזר לארץ כדי להשתתף במלחמה. בסוף השנה, חזר סבא לארה"ב. היות וסבא חזר מהמלחמה, ביקשו ממנו לנסוע הרבה לכל מיני מקומות, לספר על המלחמה ולגייס כספים לעזרת ישראל. סבא החליט שהוא רוצה לעשות רישיון טייס ואז התחיל גם הוא ללמד עברית  ובכסף שהרוויח שילם עבור שעורי הטיסה.  בזמן המגורים בארה"ב למד סבא גם באוניברסיטה.

    

במשך השנים שסבא חי בבית חרות הוא הספיק ועדיין משתתף בהרבה פעילויות ציבוריות. בעת שכיהן כמזכיר, היה גם חבר במליאת המועצה האזורית, חבר בוועדה המקומית לתכנון ובניה, חבר בוועד המנהל של בית הספר התיכון ברופין, שם למדו אדר, שרון ודרור. סבא גם היה חבר בהנהלת מקהלת ה"עפרוני" שם שרה גם אדר. סבא נסע עם המקהלה כמה פעמים לחו"ל כולל לגרמניה, שוויץ, ארצות הברית ופינלנד שם הופיעה המקהלה גם בלפלנד. סבא היה חבר בהנהלת תנועת המושבים וגם בוועדת הביקורת של התנועה. סבא היה בין מקימי אגודת "אפיקי עמק חפר" שתפקידה לטהר את מי הקולחין כדי שישמשו להשקיית הפרדסים והמטעים השונים. הקמת האגודה אפשרה להוזיל באופן משמעותי מאוד את מחיר המים לחקלאות. סבא שהיה במשך שנים רבות חבר בהנהלת מושב בית חרות, ליווה את הקמת בריכת השחייה של המושב. סבא במסגרת תפקידו כמרכז משק גם הוביל את תהליך ההפרטה של המושב. סבא היה קצין בכיר במילואים והינו חבר ב"מועצה לשלום וביטחון" גוף שחברים בו רוב הקצינים הבכירים במילואים, כולל רמטכ"לים ואלופים.

          

בשנת 2012 יצא בשעה טובה סבא לפנסיה. את השנה הראשונה הקדיש סבא לביצוע כל הסידורים שדחה כל השנים, תיקון כל התקלות בבית, ארגון המחסן ועוד ועוד. לאחר השנה הראשונה, הוצע לסבא לצאת לסין על מנת לנהל חברה סינית שעסקה באביזרי אופנה. החברה נמצאת בעיר קטנה (רק 1.8 מיליון אנשים) אשר רוב תושביה עוסקים ביצור מוצרים זולים. בחברה שסבא ניהל עבדו 180 סינים וסיניות. העבודה הייתה מאוד מאוד מעניינת, כי התרבות הסינית, שונה מאוד מהתרבות הישראלית. בגלל השוני הזה, היה על סבא ללמוד את תרבות העבודה של הסינים. בתום שנתיים חזר סבא לארץ. במסגרת הפנסיה, עוסק סבא, בהתנדבות בכמה נושאים, ביניהם, ניהול ועדת הביקורת של "אפיקי עמק חפר" וחברות בארגון: קרן שמש, ארגון בו אנשים עם ניסיון רב בעסקים, מלווים יזמים צעירים ועוזרים להם להקים עסק משלהם. 

 

תשע"ו