ההיסטוריה של משפחת סטרין
אשתי לובה נולדה 7.11.1943 בקירגיזסטן עכשיו מדינה עצמאית, באותו זמן הייתה חלק מברה"מ. אמא שלה ברחה מקייב (???? בירת אוקראינה) תחת הפצצות גרמנים, יחד עם ילדי הפנימייה שבה עבדה כמורה ומחנכת. אחרי המלחמה הן חזרו לקייב, אבל הבית שלה היה תפוס ולא היה לה היכן לגור עם ילדה קטנה. היא התאחדה עם אחותה והם עברו לוורדיבקה (?????????) בדרום אוקראינה. אמה עבדה כמורה ואחותה הייתה רופאה. גם לאחותה הייתה בת קטנה ריטה. ריטה ולובה גדלו כאחיות. החיים אחרי המלחמה היו קשים, היה מחסור בכל. פעם הם קיבלו חבילה מארגון יהודי מארה"ב. בגלל זה זרקו אותם, יחד עם אח שגר באודסה והיה מנהל תחנת הרכבת, מהמפלגה ופיטרו את כולם מעבודה. למרות שהאח והאחות היו כל המלחמה בחזית וקיבלו אותות גבורה. בעקבות זה אמא של לובה הייתה חולה שנים. אחרי שהחלימה לא נתנו לה לעבוד. רק אחרי מות סטלין התקבלה לעבודה בפנימייה.
לובה סיימה 7 שנים לימוד בוורדיבקה והלכה ללמוד בבית ספר הנדסאי (טכניקום) באודסה. היא סיימה ועבדה שנה והתכוננה למבחנים לאוניברסיטה. התקבלה לאוניברסיטה (שם הכרנו). אחרי שנה לימודים גייסו אותי לצבא האדום, שירתי 3 שנים: שנה בסיביר ושנתיים באזור קלינינגרד (פרוסיה גרמנית לשעבר). אחרי השחרור חזרתי ללימודים והתחתנתי עם לובה ב-16.12.1967. לובה סיימה את הלימודים ונשלחה לעבודה בעיר דונצק. אני עברתי לאוניברסיטה דונצק. ב-13.3.1970 אלי (בננו) נולד במורשנסק, כי בדונצק לא היה לנו איפה לגור.
בתאריך 31.12.1970 אני, לובה ואלי חזרנו לדונצק. בהתחלה גרנו בשכירות, אחרי זה קיבלנו שני חדרים בדירת שלושה חדרים, אחר כך החלפנו לדירת שני חדרים בה גרנו עד העלייה לארץ. אמה של לובה הצטרפה אלינו וגרה אתנו. אחרי סיום הלימודים עבדתי בתפקיד מורה למתמטיקה בפנימייה לילדים מחוננים במשך שלוש שנים. אחרי זה עבדתי כמפעיל מחשבים, אחראי משמרת ומתכנת. לובה עבדה כמתכנתת. ב-12.3.1975 נולד ברוך. עוד ביזקובו אבא קנה רדיו המסוגל לקלוט תכניות מחו"ל ברוסית והתחיל לשמוע "קול ישראל", bbc ,"קול אמריקה" ואחרים. הוא שנא את השלטון הקומוניסטי ואמא שנאה הרבה יותר. הם היו ציונים בסתר. ההורים לא דיברו לפני הילדים, שמאוד פחדו שהילדים יגידו משהו בחוץ ויוכלו להביא אסון למשפחה. כשאנחנו גדלנו הבנו יותר באיזו מדינה אנחנו נמצאים, אבל לצאת אפילו לא חלמנו.
כשהתחילו היהודים לצאת מברה"מ לארץ התחלנו לחשוב על כך. ראשון עלה לארץ סשה-אלכס. אחרי שנפטר אבא ממחלה קשה עלתה לארץ אמא. אחרי אמא יצאנו אנחנו וב-13.2.1980 הגענו לארץ למרכז קליטה באשקלון. אנחנו לא היינו היהודים הראשונים שיצאו לארץ מדונצק אז לא קיבלנו השפלות כמו הראשונים, אבל לא היה פשוט לעבור את כל המכשולים והמחסומים. חודש לפני היציאה זרקו אותנו מהבית וגרנו אצל חברים – משפחת רובנוביץ. אלכס עזר לנו בכל יכולתו להיקלט. הכי קשה היה לאלי. ביום הראשון הוא הלך לביה"ס לכיתה ד' בלי לדעת מילה בעברית. ברוך הלך לגן. אני ולובה למדנו עברית באולפן. כבר אחרי שלושה חודשים התחלנו במקביל לחפש עבודה. ברוסיה עבדנו עם מחשבים פרימיטיביים וכאן היה עולם אחר, מחשבי ibm מתקדמים שלא היה לנו מושג בהם. עברנו הרבה ראיונות, מבחנים, בחינות פסיכומטריות. אחרי 3 חדשי חיפושים התקבלתי לעבודה בבנק הלאומי והתחלתי לעבוד ב-1 ספטמבר 1980. מיד עברנו ממרכז הקליטה לראשון לציון לדירה שכורה. אחרי הרבה חיפושים ומבחנים מוצלחים מאוד לובה התחילה לעבוד במשרד הרישוי. אחרי שנתיים קנינו דירה ברחוב הכובש 8 בה גרנו עד פסח 1992. משנת 1990 בנינו בית ברחוב הפרח 121 בו אנחנו גרים עד עכשיו.
אני עבדתי בבנק לאומי עד 1990 ועברתי לבנק הפועלים. לובה עבדה 9 חודשים במשרד הרישוי, אחר כך בחברת "מגדל" ובבנק לאומי. בשנת 2006 יצאה לפנסיה. אני יצאתי לפנסיה בשנת 2012 ועוד שנה וחצי עבדתי באותו מקום כעצמאי. אלי, אחרי שסיים את ביה"ס, שירת שלוש שנים בצנחנים. אחרי שנתיים בצבא הוא עבד, אחרי זה טייל בדרום אמריקה ועבד בניו יורק. אחרי שחזר לארץ התחיל ללמוד באוניברסיטת באר שבע, שם פגש את ענת שגם סיימה לימודים באוניברסיטה. עכשיו יש להם ארבע ילדים : רומי, יולי, אדם, ליבי. הם גרו ביקנעם ועכשיו גרים בזכרון יעקב. בוריס שירת אחרי ביה"ס בחיל הים, חיפש את צוללת ה"דקר", למד בטכניון עבד ב – bm ,intel ו עכשיו לומד ועובד באוניברסיטת ברקלי בסן פרנסיסקו USA.
מילון
יהודי סמולנסקבין מלחמות העולם נמנו בעיר כ-15,000 יהודים, כעשירית מתושביה, ופעלו בה בתי ספר יהודיים. בין רבני העיר היו הרב אברהם ברוך סולובייצ'יק, בנו של הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בין השנים תרמ"ג - תרע"ג)...בלילה שבין ה-14 ל-15 ביולי 1942 רצחו שוטרים רוסים וגרמנים את כ-2,000 יהודי גטו סמולנסק הנותרים בחורשה ליד הכפר מגלנשצ'ינה - בחלקם ירו, ואת חלקם הכניסו למשאיות גז.
אגרונום
מומחה לחקלאות
ציטוטים
” "הוא שנא את השלטון הקומוניסטי, ואמא שנאה הרבה יותר..."“