מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בלטביה בשנת 1949, עליתי לארץ בשנת 1971.

 

כשהייתי סטודנטית בברה"מ כל דבר דפוס אשר יצא לאור מחוץ לגבולות המדינה היה אסור. העונש על הקריאה ו/ או הפצה של חומר מודפס, היה בין שנתיים לשבע שנים בכלא.

 

באותה תקופה בדרך לא דרך הגיע אלינו ספר שירים של יוסף ברודסקי ששנים אחרי זה זכה בפרס נובל לספרות. השירים היו מאוד יפים, ללא שום קשר פוליטי או בעלי מסר של הסתה ולמרות זאת עדין נחשב כמו ספרים אחרים אסור לפרסום.

 

באותה תקופה עבדתי במקום שהייתה לי בו גישה למכונת כתיבה ולכן אני נתבקשתי לשכפל את הספר למען כולם. אני הייתי צריכה לקבל אישור מיוחד מהבוס שלי כדי להישאר לבד במעבדה.

 

שיקרתי שאני צריכה להדפיס חומר לימודי וכך קיבלתי את האישור להישאר לבד עד שעות מאוחרות ביום התורנות שלי. כאשר סיימתי לשכפל את הספר גיליתי לפתע שהדלת היציאה נעולה ואני נמצאת במעבדה עם חומר מפליל, כך שאם אני אתקשר למישהו לבקש עזרה אני מפלילה את עצמי. לכן מחוסר ברירה החלטתי לקפוץ מחלון החדר.

 

בקפיצה מהחלון, נקעתי את הרגל. וכאילו לא די בנקע ברגל, יום אחרי זה כמעט עלה לי שוב בחיים, בגלל הרגל הפצועה כמעט טבעתי בנהר.  למרות הקשיים, המטרה הושגה ומספר ימים אחרי זה ספר השירים של יוסף ברודסקי , הופץ לכל החברים, שכמוני לא הסתפקו בחיים המגבילים בברה"מ ושאפו לתרבות רחבה יותר, שאפו לחופש תרבותי.

 

"יוסיף אלכסנדרוביץ' ברודסקי (‏ 24 במאי 1940 – 28 בינואר 1996) היה משורר, מסאי ומחזאי יהודי-רוסי-אמריקאי. נולד במשפחתו של צלם יהודי בלנינגרד. בגיל 15 עזב את בית הספר. לפי עדותו, התחיל לכתוב שירים בגיל 16. היה מקורב למשוררת אנה אחמטובה, שניבאה לו עתיד מזהיר. ב-1964 נעצר בעוון "שוטטות", נשפט ל-5 שנים והוגלה לאזור ארחנגלסק. ב-1965 שוחרר בעקבות לחץ דעת הקהל העולמית. חלק קטן משיריו פורסמו בברית המועצות, אולם הרוב התפרסם במערב ("שירים ופואמות", 1965).