מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הדיוואן

סבתא שוש והנכד אלמוג במסיבה קשר רב דורי
מורה בית הספר
ספר שירת תימן

סיפורו של חפץ משמעותי בחיי

דיוואן

ספר דיוואן שנרכש בשנת 1954 והיה ספר חשוב ליד ספרי הקודש של אבי כשהגענו ארצה.

20150324_103746

ספר הדיוואן, זה היה הספר הראשון שקנינו בארץ. כשנכנסנו לשיכון. יש בו לקט. של שירים שחוברו על ידי רבי שלום שבזי, אבא קנה אותו בשנת 1954. בספר מרוכזת שירת הדיוואן שבעל פה ומן הטקסט המודפס שימש באירועים משפחתים וקהילתיים.

הדיוואן בראשית חיינו במעברה

שירת הדיוואן לוותה אותנו מאז שהגענו לארץ. בשנת 1953 הגענו למעברת קסטינה שם שיכנו אותנו בצריפים, שהקימו לעולים מגליות שונות. גרנו בצריפים כשסביבינו גם עולים מרומניה, כורדיסטן, טריפולי ועוד. אך בשורת הצריפים שבהם גרנו גרו משפחות מתימן מערים שונות: הקירבה הזאת למשפחות תימניות סייעה להוריי לחוש את כל מה שקשור לקהילת היהודים בתימן והתאפשרה בצינעא במעברה.

זכורני בילדות, שבשבתות היו הוריי והשכנים מתקבצים כל פעם בביתה של משפחה אחרת היו עורכים שולחן עם תקרובת ומתחילים בשירה. כל פעם היה משהוא פוצח במזמור (כשעכשיו אני מבינה שהיו אלה מילים מן הדיוואן, שנאמרו בעל פה מתוך מה שזכרו). אז היו מצטרפים אליו אנשים נוספים ושרים במן הרמוניה שיצרה או שנוצרה בהתקבצות הזאת.

סביב היו צריפים ובמרחק מאיתנו היו גם פחונים. המעברים מבית לבית בדרכים כבושות שבימי החורף היו בוץ והשלוליות הקשו מאוד על המעברים וההליכה לבתי השכנים אבל לא פסחו בשבתות ובחגים על המפגש שהיה מן דבק חברתי – ששירת הדיוואן הייתה בוקעת מהן לדוגמא "אדון הכל מחייה כל נשמה" שנשמעה בקולות הגבריים החזקה.

לאחר כ- 3 שנים עברנו להתגורר בשיכונים החדשים וכאן נקנה על ידי אבי הדיוואן המודפס הראשון שהיה לנו. אני זוכרת את השמחה וההתרגשות שהציפו את אבי כשרכש אותו מסוחר שעבר בבתים ומכר, למרות הקושי הכספי שהיה לנו. לשמחתינו היו גם משפחות אחרות שרכשו את הדיואן המודפס שהיה עם קובץ של שירים וזמירות לימי שבת חג ואירועים.

גם כאן הצליחו הורי לשמור על הווי דתי קהילתי דתי וכמוכן נבנה גם בית כנסת מצריף. ושוב חזרנו להיתכנסות משפחות על שולחנות עם תקרובת מיוחדת עם כל מני קליה פרות וירקות שהיו ועוד… כך למשל היו שירים מתוך הדיוואן לכבוד חג הפורים ששיקפו וביטאו את אופיו של החג לנו הילדים, ציטוט מתןך הדיואן: "שמח דודי ביום פורים… לאל עשה לך היום… נקמות באוייבך ותלום על חבלים… ומתנות לאביונים"

scan_20150413_151441_006-1

כך היינו אנו הילדים נוהגים גם בשאר החגים, כאשר הדיוואן היה מן דבר מלכד כאשר היינו יושבים השכנים הקרובים או הרחוקים שהיו מגיעים אלינו מרעננה, נהריה ועוד.

זכורתני גם בשבתות בהם היו מפגשים בבית הנשים שילדו זה היה מלווה בטקסים ובשירת הדיוואן שהיתנשאה מן הלב אל אוזניי כול לא אשכח את הרגיעה שהייתה נסוכה על פניי השרים והמאזינים ואנו כמובן הילדים.

מאוחר יותר עוד בהיותי ילדה ופטירתו של אבי השימוש בו היה כאשר דודי ובני דודי היו מגיעים בשבתות לחגים ואוחזים בדיוואן ושרים מן הדיוואן. עם הזמן הדיוואן נגנז ועימו נעלמה השירה מן הדיוואן – בכל אופן בביתנו. את הדיוואן מצאתי בן ספריי הקודש בסיפריית אבי ז"ל בשנת 1965.

תמונות עם זכרונות אני במקצועי עבדתי מחנכת בבית ספר האחים קריית מלאכי. הדוור מחלק דואר לתושבים

scan_20150413_151441_001

הזוית האישית

מדוע הדיוואן כל כך משמעותי עבורי

שוש מדר: "זו נוסטלגיה, חזרה למקורות החברתיים בארץ בשנות החמישים במעברה: שספר כזה ששורשיו מתימן הוסיפו מימד מלכד ומשמר את רוח היהדות בתימן שהיה גם חלק מהמרקם החברתי שהתגבש בארץ. חשוב מאוד להראות לדור הצעיר חשיבותו של טקסט במקרה הזה טקסט שמכיל תכנים חשובים יהודים מיהודי תימן ובכלל לספר לדור הצעיר על שלא ברור מאליו שהטקסטים היו זמינים כי לא היו בתי דפוס בתימן ואנשים בתימן היו מעתיקים ספרים שהגיעו אליהם ממצרים מאיטליה ועוד…."

מילון

דיוואן
קובץ היצירות של משורר אחד או משוררים אחדים

ציטוטים

”עם הזמן הדיוואן נגנז ועימו נעלמה השירה “

הקשר הרב דורי