מאגר סיפורי מורשת

הגר, היא המטפלת שלי ששמרה עלי בילדותי. היא הפכה לחלק מהמשפחה שלנו ואנו חלק ממשפחתה.

 

הגר הגיעה למפגש הקשר הרב דורי ושיתפה אותי בסיפור חייה:

"שמי הגר גדלתי במושב ניר משה אשר בנגב. הוריי ממקימי המושב. למדתי בבית ספר יסודי הנקרא "מבועים". בבית הספר התיכון למדתי בפנימייה שנקראת מקווה ישראל, שזו הייתה חוויה נעימה ותמיד כיף להיזכר בה.

לאחר התיכון התגייסתי לצבא ושרתתי כקצינת קשר. בעבר לא היו טלפונים ובטח שלא טלפונים ניידים. במקומם הייתה מרכזיית  תקשורת. היו טלפונים גדולים עם חוגה והחיוג נעשה דרך מרכזייה ולא ישירות. קצינת הקשר דאגה שהקשר בין הבסיסים למרכזייה יהיה תקין.  המקום ששרתתי היה בזמנו במקום שנקרא סיני שהיום מקום זה שייך למיצרים.

לאחר שנים, בהמשך דרכי, היכרתי את שמוליק בשידוך: הדוד שלי שגר בפרדס חנה שידך בין שמוליק לביני שהיום הוא בעלי. שמוליק ואני הקמנו משפחה בארץ ישראל: שני ילדים – רעות וקובי. כיום, אנו גרים בכרכור ולא מזמן הפכנו לסבא וסבתא. רעות ילדה לנו השנה נכד ראשון ושמו מעין.

אנחנו סבא וסבתא מאושרים וגאים. במשך חיי עבדתי במספר עבודות שאחת מהם כמטפלת. דור היה הילד הראשון שטיפלתי בו. באותו היום שהכרתי את משפחתו אימצתי אותם לליבי והיום הם חלק ממשפחתי עם קשר ואהבה חזקים מאוד. 

 

"מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל הוא בית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל. בית הספר הוקם על ידי קרל נטר בשנת 1870, ממזרח ליפו, דרומית לדרך יפו-ירושלים. כבר בתחילת קיומו של ארגון ההגנה, במאורעות תרפ"א (1921) ולאחר מכן במאורעות תרצ"ו (1936), שימש המקום בסיס ליחידות ההגנה. בית הספר שימש גם כמרכז אימון והדרכה של הארגון. במקוה ישראל קיימת מערה טבעית, חצובה בכורכר, שבה גרו ראשוני המקום. בימי המנדט הבריטי שימשה המערה מסתור לאימונים בנשק. נעשו בה ניסויים שונים בנשק ובתחמושת. קולות היריות והפיצוצים נבלעו בדפנות המערה ולא נשמעו בחוץ". ויקיפדיה

 

תשע"ו 2016