מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בכפר בהודו, וכשגדלתי עברתי לבד לבומבאיי. גרתי אצל דוד שלי בהוסטל, למדתי באורט קלדנות וספרות. בשנת 1981 התחתנתי ועברתי לגור בבית של בעלי יחד עם כל המשפחה המורחבת שלו כנהוג בהודו. המשפחה שלו התייחסה אליי כאילו אני המשרתת שלהם. אני הייתי צריכה לעבוד בבית כשהם ישבו ואכלו. הם היו לוקחים את המשכורת שלי, עבדתי במעבדה בבית החולים הממשלתי ובספרות. הייתי מבקשת מהקליינטים שיזמינו אותי לספר אותם בביתם, אחרת לא הייתי מצליחה לשמור לעצמי כסף. חמתי לא הסכימה לי ללכת לבקר את המשפחה שלי, כי היא לא רצתה שאבטל עבודה. המשפחה שלהם תמיד סיימה את האוכל לפני שחזרתי מהעבודה, כדי לא להשאר רעבה הייתי הולכת לאכול אצל אחותי ישר אחרי העבודה. בעלי לא יכל להתנגד לאמא שלו שהייתה חזקה ולא היה לנו כסף כדי לגור לבד.

לפני החתונה הסתירו ממני את העובדה שבעלי אלכוהליסט, לא הייתי מתחנת איתו אילו ידעתי . בשנת 82' ילדתי בן, פחדתי שהאלכוהול וההתנהגות של בעלי כשהוא שותה תפגע בבן שלי. 

במשך כמה שנים סבלתי ואז אמרתי לאחותי שאני לא רוצה לסבול יותר, אין לי כח. רציתי להתאבד. תודה לה' לא עשיתי את זה, בגלל הבן שלי. אחיות שלי היו מחזקות אותי ואומרות לי שאסור לעשות את זה, כי אנחנו יהודים. הייתי במצב רע, נפשי ופיזי, כל הזמן בלחץ ובמתח. כשהבן שלי היה בן 10 החלטתי שאני עוזבת, שיתפתי בסוד  את אחיותיי וכמה מחברותיי הלא יהודיות בבית חולים שסמכתי עליהן שלא יפרסמו.

לברוח מהודו לא היה קל, אם היו תופסים אותי בשדה תעופה היו מורידים אותי אפילו מהמטוס בגלל שברחתי מבעלי ושיש לנו ילד משותף. כולם עזרו לי לגייס כסף בשביל כרטיס הטיסה, כדי שלא יחשדו בי שאני בורחת היה עליי לקנות כרטיס הלוך חזור עבורי ועבור בני. לבני סיפרתי שאנחנו נוסעים לישראל לבקר את סבא וסבתא וחוזרים. שוטרים הגיעו ושאלו את בני לאן אנחנו הולכים, תודה לאל הוא אמר להם שאנחנו מבקרים את סבתא וחוזרים עוד חודש. ה' עזר לי המון. תודה לאל. כל הדרך הלב שלי פעם חזק, כשנחתנו בדרך בקהיר הבן שלי אמר לי אמא למה את רועדת, ככה יחשדו בנו, תפסיקי לדאוג.

ההורים בביקור בארץ שהו אצל אחי, הם היו המומים לראות אותנו והחליטו להישאר איתנו בארץ. בהתחלה גרנו כולם יחד ואחר כך התפזרנו. כשבני היה בצבא שלחתי אותו להודו כדי שיפגוש את אבא שלו. בעלי אמר לו – אמא לא טעתה, היא סבלה כאן ולכן אני לא כועס שהלכתם. זה שימח אותי מאוד לשמוע. בפעם השניה שבני טס להודו הוא זכה להיות עם אביו לפני שנפטר.

דיאנה ביום חתונתה

אני אישה אמיצה. מה לא עשיתי כדי לבוא לישראל והכל בסודיות. אני חושבת שאם לבן אדם יש רצון הכל עובד בחיים. אני סבלתי המון, אבל תודה לה' אני חיה בארץ ואני מקווה שלכולם יהיה טוב. מקווה שהבן שלי יקים משפחה בארץ.

 

מתוך הספר

 

העשרה

סארי הוא בגד הודי מסורתי, הכולל יריעת בד מלבנית שאורכה חמישה מטרים, הנלבשת מעל חולצה וחצאית המכוסה כולה על ידי הסארי. הסארי נעטף פעם אחת סביב הגוף, ואז מקפלים את רובו קדימה ואחורה בקפלי אקורדיון ודוחפים אותו פנימה לתוך המותניים בחזית. החלק האחרון של הבד עוטף את הגוף ומושלך מעל כתף שמאל". ויקיפדיה.

 

סיפור חיינו , תכנית תהיל"המרכז קהילתי פאני קפלןמובילות דבורה דוד ואסתי זכריהתשע"ו 2016