מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הבריחה מאלג'יריה באישון לילה

סבתא אידיט ונכדתה תפארת
הסבתא בצעירותה
נסענו 80 קילומטר באורות כבויים ברכב, נסענו לאט כדי שלא יתפסו אותנו או יחשדו בנו.

שמי אדיט לוי נולדתי בתאריך 29 מרץ בשנת 1949 באלג'יריה בעיר סידי בל-עבאס להוריי סוזן שמחה ומרסל מרדכי רובש. בחרתי בכמה סיפורים שסיפרתי לנכדתי תפארת:

4
אידיט רובש( לוי)

הבריחה מאלג'יריה

הסיפור הראשון התרחש כשהייתי בת שמונה. היה זה בשעות הלילה, ישנתי שנת ישרים במיטתי, כשלפתע פתאום שמעתי רעש גדול. הייתה זו פצצה שהתפוצצה בחנות קרובה לבית שלנו. החלונות של חדרי התפוצצו לרסיסים, וחלקם התפזרו על המיטה שלי. פחדתי פחד מוות. היית אז בת שמונה ואני זוכרת זאת כאילו זה היה אתמול. לאחר מכן היו הרבה פיגועים ובחלקם אף הייתי נוכחת. הפחד ששרר אז היה פחד שלא ניתן לתארו במילים.

בלילה של התשע ליוני בשנת 1962 בשעה 4:00 לפנות בוקר צלצל הטלפון ועל הקו דודי רוברט, הוא התקשר כדי להודיע להורים שלי, שצריכים להזדרז ולברוח מיד מאלג'יריה מבלי להתמהמה! מכיוון שאנחנו בסכנת חיים כי השכנים הערבים רוצים להרוג אותנו. שתי אחיותיי ואני ישנו עמוק במיטה. אני הייתי אז בת עשר. אימא שלנו באה להודיע לנו על בריחתנו וביקשה מאיתנו להכין מזוודה בחיפזון, במהירות ובזריזות ארגנו מזוודה אחת  עבור שלושתנו יחד עם חפציה של אמי! הוחלט שאבא שלי יישאר עוד קצת כדי למכור את העסק שלנו, הייתה לו חנות בדים, והיה צורך גם  למכור את הנכסים. לא היה לי זמן להיפרד מהחברות שלי, מהמשפחה שלי ובקיצור מהחיים שלי. אנחנו נכנסנו למכונית כדי להגיע לשדה התעופה בטורן.

נסענו 80 קילומטר באורות כבויים ברכב, נסענו לאט כדי שלא יתפסו אותנו או יחשדו בנו. הגענו לשדה התעופה, שם מצאנו גם את משפחת דודי. הייתה שם המולה גדולה, הייתה שם צפיפות נוראה, ואנשים רבים חיכו בתור ארוך שאי פעם ראיתי, על מנת להשיג כרטיסי טיסה לכיוון צרפת. נשארנו בשדה תעופה בתנאים גרועים משעה שש בבוקר עד תשע בערב, כ-15 שעות, ישבנו על ספסלים בלי אוכל ובלי שתייה. בזמן הזה דודי רוברט ניסה להשיג כרטיסים לכולנו, לא הפסקתי לבכות, משום שהייתי בוגרת מספיק להבין שלא הראה את ארץ מולדתי עוד. אך טרם תפסתי בשכלי הקט את גודל ההשלכות.

המראנו בסביבות 10 בלילה לפריז והגענו בשעה 4 לפנות בוקר. אחרי עצירת ביניים במרסיי. כשהגענו, אני ציפיתי לראות את "עיר האורות" עיר יפה כמו ששמעתי בתיאורים, אך מה שקידם את פניי, הייתה עיר אפורה ולא יפה, כולם רצו לכל הכיוונים והרגשתי, מבולבלת עקורה וזרה בעיר מוזרה. שאלתי את עצמי:" לאן כולם רצים"? ו"מה יהיה איתי בין כל האנשים הזרים"? נזכרתי בעיר מולדתי, שם היו הרבה בתים לבנים ושמיים כחולים, הרבה שמש בניגוד לאפרוריות שכאן. שמנו פעמינו לדירת דודתי, הדירה הייתה קטנה מאוד בפאתי פריז והכילה אותנו  בקושי ובצפיפות נוראה. שהינו שם כשבוע ולאחר מכן, נסענו לאזור בורגוג'ן כ – 350 ק"מ מפריז. שם הוקלו התנאים, שהינו בדירת נופש שהייתה שייכת לדודי, אך עדיין הרגשתי עקורה כמו שעוקרים פרח מאדמתו.

חורף 1962

החורף הנוראי של חיי, היה בשנה הראשונה בהגיעי לעיר דישון.הטמפרטורה הגיעה ל- 20 מעלות מינוס. והכביסה שתלינו בעליית הגג לא התייבשה תקופה ארוכה. בחוץ נערם השלג לגובה של 40 ס"מ, הרחובות היו מלאים בקרח ואני שלא הורגלתי למזג אוויר שכזה כלל, החלקתי על פניי שוב ושוב וספגתי מכות קשות וכואבות.

יום אחד, כשמלאו לי 17 חורפים, היה זה בסיומה של התפילה החד שנתית, ביום הכיפורים, שכן היינו מתפללים רק פעם בשנה. ביום זה….הגיע בחור צעיר ונעמד בכניסה לבית הכנסת. הוא ביקש את כל הפרטים האישיים של בני הנוער על מנת לגבש קבוצה של צעירים יהודיים והיות שאחותי הצעירה ממני הייתי גבוהה יותר, הוא ניגש אליה תחילה, היא הפנתה אותו אליי ואמרה לו, שאני בגיל המתאים ולא היא, הייתה זה הפעם הראשונה שפגשתי את מי שעתיד להיות בעלי .. עד היום אני כועסת על שהוא חשב שאחותי גדולה ממני.

מי יודע? אולי? כדי להגיע לרגע  הזה עברתי את מה שעברתי? והתגלגלתי לשם?

3
חתונתה של סבתא

הזוית האישית

אדיט לוי: ב"ה, זכיתי לצאצאים מקסימים, שהמשיכו את המסע שאני התחלתי וזכו לעלות לארץ ישראל.. מי יודע אולי אזכה גם אני ללכת בעקבותיהם? אולם, לאחר התלאות שעברתי,שעקרו אותי מארץ מולדתי אלג'יריה, קשה לי לחשוב על מעבר נוסף לארץ אחרת. אך אני שמחה מאוד שילדיי ונכדיי עשו זאת עבורי.

מילון

סידי בל-עבאס
(בערבית: سيدي بلعباس, בצרפתית: Sidi Bel Abbès) היא עיר באלג'יריה, בירת המחוז (ולאיה) בשם זה. העיר, המונה כ-200,000 תושבים[1], הייתה מרכז שלטוני בתקופת אלג'יריה הצרפתית והבסיס המרכזי של ליגיון הזרים הצרפתי.

עיר האורות
כינוי נוסף לו זכתה פריז הוא "עיר האורות" (la Ville Lumièree), בין השאר בשל השימוש המוקדם שנעשה בה בתאורת-רחוב.

ציטוטים

”ב"ה, זכיתי לצאצאים מקסימים, שהמשיכו את המסע שאני התחלתי וזכו לעלות לארץ ישראל.. “

הקשר הרב דורי