מאגר סיפורי מורשת

סבתי נולדה בשנת 1940 בביאליסטוק, פולין, בזמן מלחמת העולם השנייה. היא ברחה עם הוריה ואחיה עד שנגמרה המלחמה. הם חיו בגרמניה שנתיים ואז עלו דרך צרפת עם אנייה והגיעו לחיפה. כשהם הגיעו לארץ סבתי הייתה בת 9 ואחיה בן 11. כשסבתי, אחיה והוריה ירדו מהאנייה הם חיו חודש באוהלים ואז עברו ליפו.

 

כשהייתה בתחילת כיתה ו' המשפחה עברה לכפר סבא כי אביה של סבתי מצא שם עבודה והקים שם בית בשנת 1951. בכפר סבא היא עברה ללמוד בביה"ס אוסישקין אך אחיה נשאר ללמוד בביה"ס מזרחי. היא למדה בביה"ס אוסישקין עד כיתה ח' ואז עברה לתיכון כצנלסון עד כיתה י"א . משם, עברה לבית ברל כדי ללמוד להיות גננת ילדים.

 

בדרכם מהאנייה אל מחנה האוהלים הם עברו דרך פרדסים וסבתי הריחה לראשונה את ריח התפוזים של ארץ ישראל. הריח היה נעים מאוד והיא זוכרת אותו עד היום הזה. לשמחתה, בעת שהייתם באוהלים הם קיבלו תפוזים ונהנו גם מהטעם.

 

בחרתי לפרט על נושא זה מכיוון שבגינה של הבית של ההורים של סבתי היו הרבה עצים, ביניהם היה עץ תפוזים. גם סבא וסבתא שתלו  בגינה של הבית שלהם עצים רבים, ביניהם  עץ תפוזים. בחורף אני עוזר לסבא וסבתא לקטוף ממנו תפוזים. סבתא נותנת לי תפוזים ומהם אני מכין מיץ תפוזים לשתייה, או לסלט פירות. נראה שהאהבה לתפוזים עוברת בתורשה.

 

 

סבתי למדה ביפו בביה"ס מזרחי מתחילת כיתה ג' עד סוף כיתה ה'. סבתי לא רצתה ללכת לביה"ס כי היא התביישה מכיוון שהיא לא ידעה עברית ,אלא רק אידיש. הילדים בכיתה צחקו עליה והיא בכתה עד שאבא שלה הסכים ללכת איתה לביה"ס, גם כי היא לא ידעה את הדרך שארכה כחצי שעה. סבתי הפסיקה להתבייש אחרי כמה חודשים שבהם היא  למדה עברית. לחברותיה של סבתי קראו אביבה ורחל ואלו החברות שעזרו לה להתאקלם בכיתה. המשחק שסבתא שלי הכי אהבה לשחק הוא מחניים, והיא הייתה הכי טובה בכיתה.

 

 

 

סבתי החלה את לימודה בישראל בכיתה ג', שם פגשה לראשונה ילדים וילדות השונים ממנה. רובם דיברו בשפה שונה ונראו אחרת, חלקם עולים חדשים ממקומות שונים וחלקם ותיקים בארץ. תהליך ההשתלבות בתוך קבוצה חדשה ומגוונת היה קשה אך גם מאתגר. סבתא זוכרת את הניסיונות ליצור קשר ולהתחבר  עם הילדים. סבתא השתמשה בשיטות אותן לימד אותה אבא  שלה כגון : משחקים משותפים בחצר בית הספר במהלך ההפסקות , הזמנת חברות הביתה ועוד. סבתא זוכרת שהיה לה קשה להזמין חברות הביתה כי התביישה במחסור ששרר בבית אולם התמיכה והעידוד של הוריה אפשרו לה להתגבר על קושי זה  . 

 

 

תשע"ו