מאגר סיפורי מורשת

יהודה הוא אדריכל במקצועו. הוא היה רוכב על סוסו (זה היה כלי התחבורה שלו )  בין אתרי הבניה של בתים אותם תכנן ובנה בעיר תל-אביב.  התקופה המדוברת היא תחילת המאה העשרים,  לפני כמאה שנים, החל משנת 1919. 

יהודה מגידוביץ נולד ברוסיה תחת שלטון הצאר בשנת 1886, עלה ארצה בשנת 1919 עם אשתו עטל  ובנו  רפאל, חי ופעל בארץ – ישראל כאדריכל, עד למותו  בשנת  1961.  יהודה מגידוביץ עלה לארץ – ישראל מהעיר אודסה שבאוקראינה – אז חלק מהאימפריה הרוסית תחת שלטון הצאר וזאת  באנייה "רוסלאן" בחודש דצמבר 1919, נר שלישי של חג חנוכה. יום אותו אנו חוגגים עם כל משפחתנו מידי שנה  בחג החנוכה, עד עצם היום הזה.

האנייה "רוסלאן" זו האנייה הידועה שפתחה את "העלייה השלישית" לארץ ישראל והידועה גם בשמה "העלייה הרוסית". באנייה הזו הגיעו גדולי אנשי הרוח וההשכלה של יהדות רוסיה בתחילת "המאה העשרים", שהיו ציונים בנפשם. יהודה מגידוביץ סיים כעשר שנים טרם עלייתו, את האקדמיה הגבוהה לאומנויות באודסה במגמת אדריכלות, עבד בעיר אודסה שבאוקראינה, ותכנן שם בתים רבים עוד בטרם עלייתו ארצה. שם גם הכיר ופעל יחדיו עם רבים מאנשי הרוח וההשכלה היהודית.

השלט שכתוב עליו עשוי מאריחי קרמיקה צבעונית וכתוב בו "אדריכל יהודה מגידוביץ". השלט היה ספון בקיר  ביתו של האדריכל יהודה מגידוביץ, בצד דלת הכניסה לבניין, המצוי עד עתה  ברחוב מוהליבר 23 בתל אביב.אדריכל פרושו אדם שסיים לימודיו באוניברסיטה במגמת אדריכלות העוסקת בשרטוט ותכנון בתים, כולל חזותם החיצונית, המבנה הפנימי של כל יחידות הבית, וכן התכנון הסביבתי בו מצוי הבית.עבודת הקרמיקה הזו ניתנה לאדריכל מגידוביץ כמתנה אישית ממנהל בית הספר לאומנויות "בצלאל" שבירושלים, פרופ' בוריס ש"ץ, שהיה המקים והמנהל הראשון של בית הספר הידוע הזה. ואם אדם מכובד כזה נותן מתנה אישית זו, מעשה ידיו, לאדריכל יהודה מגידוביץ, אין ספק שגם יהודה מגידוביץ היה איש ידוע ומכובד. ואכן שניהם, מגידוביץ וש"ץ, שתפו פעולה יחד בבניית "בתי החלומות "של תל-אביב בראשית דרכה, בתים  "שצמחו מתוך החולות".

השלט הוסר מקירו המתפורר של "בית מגידוביץ", ולאחר עבודת שימור מקצועית ,הושם במסגרת, כוסה בזכוכית מגינה, ונתלה על קיר סלון ביתנו, למשמרת עולם של משפחתנו.זהו ביתו הפרטי של האדריכל יהודה מגידוביץ, אותו הזכרנו בשאלתך הקודמת. כאמור הבית מצוי עד היום ברחוב מוהליבר 23 בתל-אביב. כמובן שהבית כיום אינו דומה כלל לבית המופיע בתמונה, היות שמאז שנבנה בשנת 1922, חלו בו שינויים רבים, וגם הזמן פגע קשות בקירותיו. מימין לדלת הכניסה אתה רואה את השלט "אדריכל יהודה מגידוביץ" עליו דברנו קודם לכן, ומעל הדלת אתה רואה שלט קרמיקה בו כתוב "ברוכים הבאים".

רואים גם את האדריכל יהודה מגידוביץ מחזיק בידיו את נכדו הראשון איתן, שהוא אח של סבתך רותי. בבית התגורר יהודה עם אשתו עטל, וילדיו רפאל (סבא רבא שלך) ואבשלום. עם בואו של יהודה מגידוביץ לתל-אביב שהייתה אז בשנים הראשונות להתפתחותה, פנה אליו מאיר דיזנגוף שהיה ראש העיר הראשון של תל-אביב, והכירו עוד מאודסה, ומינה אותו מידית לתפקיד המהנדס/אדריכל הראשון של תל-אביב. באותה תקופה לא היה בעיר אדריכל רב ניסיון ברמתו של מגידוביץ.

מגידוביץ עבד בתפקידו זה בין השנים 1919-1923. לאחר מכן המשיך ועבד כאדריכל במשרדו פרטי עוד כארבע עשורי שנים.בכניסה צדדית של בית הזה, היה גם משרדו של יהודה. במשרד זה הוא תכנן מאות בתים בעיר תל-אביב (כחמש מאות!!). בתי חלומות למגורים, בתי כנסת(כמו "בית הכנסת הגדול" ברחוב אלנבי),בתי מלון (כמו "מלון בן-נחום", ו"מלון נורדאו" עליהם נדבר מאוחר יותר), בתי מסחר- "קניון"-שהיה הראשון בארץ ובו גם המעלית המסחרית הראשונה בארץ(שביאליק הסופר קרא לה "מעלייה") בשם  "פסז' פסנק" ברחוב הרצל, בית קולנוע- "קולנוע אסתר"-בכיכר דיזנגוף. ועוד סגנון הבנייה בעשור הראשון של השתלבותו בבניית העיר, היה "הסגנון האקלקטי", שהוא שילוב של סגנונות קישוטיים, ממספר רב של מקורות השראה. חלקם מהתרבות האדריכלית המערבית האירופאית(סגנון יווני/רומי, אר-נובו, ואר- דקו) וחלקם סגנונות שמקורם במזרח (והכוונה לסגנון "המורי" שמקורו בצפון אפריקה ודרום ספרד) ואף סגנון אדריכלי בהשראת המזרח הרחוק (מבני פגודה) והכל בשילוב מוטיבים תנ"כיים: אריחי קרמיקה תוצרת בצלאל עם דמויות מהמקרא, פסוקים מהתנ"ך וכו'. מאוחר יותר עבר מגידוביץ לתכנן ולבנות בתים "בסגנון הבינלאומי", הידוע יותר בשם "סגנון הבאוהאוס", שהוא סגנון מודרני יותר, ללא קישוטיות, שהוא מתועש ומתאים יותר לתקופות המאוחרות של תל-אביב הגדלה במהירות.

במשך השנים, בהעדר כל תרבות שימור, נהרסו לצערנו רבים מבנייניו בתל-אביב. רק בתחילת שנות התשעים(1991 ),בלחץ כבד של אנשים ששימור ההיסטוריה והתרבות האדריכלית בתל- אביב היה בראש מחשבותיהם, נכנס תוקפו "חוק השימור", שמטרתו שימור בנינים ישנים בתל אביב. המבנים שנבחרו במסגרת חוק זה הינם מבנים בעלי חשיבות היסטורית, וחשיבות תרבותית ואדריכלית. כל בניינו שנותרו(כ 100 במספרם)שתכננו ונבנו על ידי  סבא רבא רבא שלך – יהודה, זכו במסגרת חוק זה להכרה "ולשימור מחמיר" הווה אומר, איסור חמור להרסם, ויש לשמרם מחדש  במדויק ובצורה המקורית, ללא כל שינוי במעטפת החיצונית של המבנה כפי שאומר המושג "as is" – לבית הזה קוראים "בית לוין" או בכינויו "השגרירות הרוסית".

הבית נבנה בשדרות רוטשילד עבור משפחת לוין, משפחה דתית אמידה מאד שבאה ארצה בשנת 1924 ,ופנתה לאדריכל יהודה מגידוביץ, שיתכנן ויבנה עבורם את בית החלומות שלהם. וכך נבנה הבית מתוך החולות "כבית חלומות" ונראה כמו ארמון איטלקי נפלא כולו "בסגנון האקלקטי" על שלל הקישוטים שבו. גג הבניין מסתיים בצורת פגודה, וניתן היה לפתוח אותו ל-4 חלקים בעזרת מנגנון גלגלת וזאת במטרה לפתחו בחג הסוכות, להניח סכך, ולהפוך את הבניין כולו לסוכה שתשמש את משפחת לוין שהייתה כאמור משפחה דתיה מאד. לימים הושכר הבית לממשלת רוסיה במטרה לשמש כבית לשגרירות הרוסית במדינת ישראל. ומכאן שם הכינוי "בית השגרירות הרוסית". לימים, בשנת -1953בעקבות פגיעה של הרוסים ביהודים שחיו ברוסיה, חדרו לבניין 3 בחורים ישראלים, חברי מחתרת סודית שרצו לנקום ברוסים, הם הניחו בבניין הזה פצצה, שגרמה הרס רב לבניין ופצעה קשות את אשת השגריר הרוסי, וכן עוד כמה פקידים רוסיים שעבדו בשגרירות. כתוצאה מכך ניתקה רוסיה את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל לכמה שנים. במשך השנים זוהרו של הבניין דעך.

בהעדר חוקי שימור "הזדקנו" קירותיו וצבעו דהה. אבל למזלנו, עם חוקי השימור שחוקקו, כפי שכר הזכרנו  קודם, בתחילת "שנות התשעים"(1991), ניצל הבית מהריסה . בתמורה למתן רישיון ל"גורד השחקים" שהוקם בצמוד לו, ובמתן זכויות בנייה נוספות במגדל, נדרשו היזמים לשפץ על פי כללי  "שימור מחמיר " גם את "בית לוין", וכך הוא הפך לפנינה ארכיטקטונית כפי שהוא נראה  כיום  זהו בניין בסגנון אדריכלי הקרוי "הסגנון הבינלאומי" או  "סגנון באוהאוס". הוא נמצא בכיכר דיזנגוף בליבה של העיר-תל אביב.

הבית תוכנן בשנת 1935 על ידי האדריכל יהודה מגידוביץ (סבא רבא רבא שלך)ביחד עם בנו המהנדס רפאל מגידוביץ בנו שהוא כאמור אבא של סבתך רותי).הבית נבנה כבית קולנוע עבור הגברת אסתר נתנאל, והיה אחד מבתי הקולנוע הגדולים והמפוארים לא רק בתל-אביב, אלא גם בארץ כולה. היה זה הקולנוע הראשון בארץ שהותקנה בו מערכת מיזוג מרכזית. גם סבתא שלך רותי וגם אני בילינו רבות בילדותנו בבית קולנוע זה.לימים דעך זוהרו של הבניין ונכדה של הגברת נתנאל, שלא רצה להרוס את הבניין וגם לא יכול היה לעשות כן,  בעקבות חוקי השימור, שכללו בתוכם גם את המבנה ההיסטורי הזה. הפך את הבנין לבית מלון שנקרא כיום "מלון סינימה" או כפי שכתוב "הוטל סינימה".

הבניין הזה הנמצא בשדרות רוטישילד פנת רחוב אלנבי נקרא "פנסיון גינוסר" או "מלון בן-נחום", על שם האיש שנהל אותו. זה היה בית המלון הראשון בתל אביב, שנבנה בשנת 1922 על ידי האדריכל יהודה מגידוביץ. שוב נראה בנין זה כבנין "אלקלקטי" עם שילוב של מזרח ומערב כאשר המערב מיוצג על ידי שורת עמודים רומאיים מעוטרים, והכיפה והקשתות אופיינים לתרבות המזרח. גם פה המגדל שנבנה בסמוך לו, קבל תוספת קומות, וכתמורה לכך, החברה היוזמת את הקמתו נדרשה לשפץ את "מלון בן נחום" וכך מבניין מוזנח, בזכות חוק לשימור מחמיר, הפך בניין זה לפנינה אדריכלית בעיר תל אביב. זהו "בית ברסקי" או "בית החולים עין גדי" ברחוב מזא"ה בתל אביב שנבנה  בשנת 1922 על ידי האדריכל יהודה מגידוביץ.

היה זה אחד מבתי החולים הראשונים בתל אביב. בניתו "אקלקטית" בצורתה על הקשתות העמודים וסיומת בצורת מבצר של חדר המדרגות. כמובן שבנין זה שוחזר גם הוא בעקבות חוק שימור המבנים וניצל מהריסה. זהו בית המלון הנצחי "מלון נורדאו" שנבנה בשנת 1924 על ידי האדריכל יהודה מגידוביץ ונמצא הנמצא ברחוב גרוזנברג פנת רחוב נחלת בנימין. היה תמיד מלון ונשאר מלון בנוי בסגנון "אקלקטי"ושופץ לאחרונה בהתאם לחוקי השימור המחמיר. כן בוודאי שאני זוכרת את ביתם של סבי וסבתי הנמצא ברחוב מוהליבר 23 בתל אביב. אני זוכרת את ביתם, בארוחת השבת לא היו שניצלים וצ'יפסים  ומטעמים אחרים כמו בארוחות השבת באתם רגילים להם  היום,  אלא מרק עוף עם פולקה וגזר ותפוחי אדמה.

בכניסה לבית משמאל, היה משרדו של סבי. היה בו שולחן גדול/ענק מכוסה בזכוכית שמתחתיה, אני זוכרת עשרות תמונות של בני הדודים מהגולה, הן מרוסיה והן בארצות הברית. כמו כן אני זוכרת את שולחן השרטוט הגבוה, המברשות, העפרונות, קסת הדיו, עט הציפורן ונייר סופג וכן את הארון שבו הושמו תוכניות/צילומי שמש/ השרטוטים של הבניינים בתמיסת אמוניה, שריחה נדף לכל עבר. סבי היה איש ציבור פעיל במוסדות שונים כגון בהנהלת הגמנסיה הרצליה ובסלון ביתו אירח את גדולי האומה ששמותיהם חקוקים היום ברחובות תל אביב.

סבא רבא רבא שלי- אדריכל יהודה מגידוביץ 

סבתי נפטרה יומיים לפני שמלאו לי 12 (בת מצווה) וסבי שנתיים לאחר מכן. הם קבורים בבית הקברות "קרית שאול"  לא רחוק מהורי.

העשרהלקריאה בהרחבה על פועלו המרשים  של יהודה מַגִּידוביץ' בבניין העיר תל אביב – יפו

יהודה מַגִּידוביץ':" יהודה מַגִּידוביץ' (ט"ו בשבט תרמ"ו, 21 בינואר 1886 – י"ט בטבת תשכ"א, 5 בינואר 1961) היה אדריכל, ומהנדס העיר תל אביב הראשון.יהודה מגידוביץ' נולד בשנת 1886 בעיר אוּמן שבפלך קייב, בדרום–מערב האימפריה הרוסית (אוקראינה), לבנימין צבי, כובען, ולרחל, עקרת בית. התחנך ב"חדר". את הכשרתו המקצועית קיבל בבית הספר לאמנות באודסה (1903–1910). תקופת לימודיו התארכה בעקבות הפרעות התכופות שהתרחשו באותה העת והמהפכות הפוליטיות ברוסיה". ויקיפדיה

תשע"ו

מורות מובילות: ריקי באגר ולילית קניגסברג