מאגר סיפורי מורשת

"נולדתי בט"ו בשבט, בת בכורה להוריי מריים ויוסף שמעוני וכאחות לאבינעם הצעיר ממני, בכפר ברנדיס שהיה יישוב נפרד ומרוחק מחדרה. מוקף בשדות ופרדסים עם חולות רבים מסביב . כתוצאה מהריחוק, המשפחות היו מאוד מאוחדות בניהן והרגשנו כמשפחה אחת גדולה. חגגנו ביחד את השמחות וכמו כן, גם את הצער והאבל.

 

זכרונותיי הראשונים כילדה בת שלוש, היו התקפות חוזרות של הערבים על הכפר. הגברים כולם התגייסו להגן על הכפר כנותרים והאימהות למדו להשתמש בנשק ולחבוש את הפצועים. הימים היו ימי טרום המדינה. אמי הייתה פעילה מאוד בארגון ההגנה(עזרה בהעלאת מעפילים, והדרכת הנשים בכפר בשימוש בנשק ומתן עזרה לפצועים),

 

באחד הימים התבקשתי על ידי אמי לעזור לה בניגוב האבק. בטעות נפלו מספר ספרים ואז גיליתי שלמעשה הספרייה הייתה סליק של אקדחים של ההגנה. בשנת 1946 פשטו הבריטים על קיבוצי הסביבה בחיפוש אחר נשק, כל חברי ההגנה מחדרה רצו והשתלבו בגבעת חיים עם התושבים. הבריטים הקיפו את הקיבוץ והורינו נשארו שם ארבעה ימים. אני ואחי הקטן בעזרת החברים מהכפר ניהלנו את משק העופות ודיר העזים.

 

בכל שנה ביום ההולדת הוריי לקחו אותי למושבה חדרה לקנות שמלה ולהצטלם. את השמלה בדרך כלל תפרה לי גברת וייסבלך. הצטלמתי אצל הצלם קריסטל, שהיה ברחוב הגליל הקרוי היום בחדרה כרחוב הנשיא.

 

לאחר שסיימתי את גן הילדים, שהיה בכפר, התחלתי ללמוד בכיתה א' בבית חינוך לילדי העובדים ע"ש ארלוזורוב (כיום בית ספר ארלוזורוב), שהיה מרוחק ונמצא בקצה הצפוני בחדרה. אנו שרכנו את דרכינו בדרכי עפר מאחר ולא היו עדיין כבישים . בית הספר התנהל במתכונת דמוקרטית, קראנו למורים בשמם , שיחקנו איתם בהפסקות וכל יום שישי הייתה אספת תלמידים וכל כיתה יכלה להעלות כל נושא שהיה ראוי לדיון.

 

 

החל מכיתה ד', הייתי חברה מאוד פעילה בתנועת הנוער העובד והלומד. יחד נפגשנו בערבי שישי, יצאנו לטיולים למחנות. באותה תקופה החיים סובבו סביב תנועות הנוער שהיו פעילות מאוד בחדרה ולמעשה תקופה זו עיצבה אותי והקנתה לי את ערכי היסוד של האדם בחברה. הלכנו בצוותא לשפת הים ראינו הצגות וסרטים בקולנוע חוף והלכנו לעודד את החברים במגרשי הכדורגל.

 

אחת האהבות הגדולות שלי הייתה מחול. למדתי בלט אצל פנינה סמסונוב ( שהייתה בת לראשוני חדרה) עברתי קורס למדריכים של ריקודי עם, הדרכתי במשך 25 שנים.

בתיכון, למדתי בבית הספר החקלאי בפרדס חנה ,שהיה בזמנו שלוחה של בית הספר הראלי בחיפה. הלימודים היו ברמה מאוד גבוהה ובגלל העבודה במשק בית הספר יומיים בשבוע, משך הלימודים היה חמש שנים. למרות התנאים הקשים שהיו בהגעה לבית הספר וקשר עם התלמידים האחרים, סיימתי בהצלחה עם תעודת בגרות בביולוגיה חקלאית . האווירה בבית הספר הייתה מדהימה , המון מסיבות ופעילויות חברתיות.

 

בצבא, התגייסתי לגרעין נחל בשם "בתלם "והעברתי את השרות בקיבוץ האון שם הכרתי את בעלי אברהם (צ'וציק), נשאתי לו ושם יילדתי את שני ילדיי ניר ועופר. בשנת 1961 לאחר הפצרותיו של בעלי, עזבנו את הקיבוץ לירושלים (עיר הולדתו של בעלי) והתחלנו לבסס את המשפחה. לאחר שנתיים חזרנו לחדרה עיר הולדתי ,לשכונת בית אליעזר, שם נולדו ילדיי גיא ושרון.

 

עבדתי בעירייה במחלקת החינוך. אל החינוך הגעתי דרך ההכרות שלי עם המערכת בזמן עבודתי בעירייה. התחלתי ללמד בבית הספר "קפלן" בתור מורה לילדים עולים, פיתחתי שיטה מיוחדת שהייתה מבוססת על לימוד הדקדוק דרך אירועים בחיי היום יום.

 

בשנת 1976, נשלחנו לשליחות במרסיי מטעם חברת אגרקסקו (חברה ליצור חקלאי). נסענו עם גיא ושרון וניר ועופר נשארו בארץ במסגרת הצבא,בתאריך ה-9.6 נהרג בנינו ניר שהיה מ"פ בצנחנים במבצע ה"שלכת" בדרום לבנון למרות הכאב הגדול החלטו להישאר בשליחות במרסיי, בשהותנו שם למדתי באוניברסיטה, והשלמתי תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית. עם חזרתנו לחדרה, התחלתי לעבוד כיועצת בבית ספר קפלן ולאחר מספר שנים נסענו לשליחות נוספת בצרפת, וכשחזרנו חזרתי לבית ספר "קפלן" ול"ניצנים". במקביל, השלמתי את התואר השני בייעוץ חינוכי במסלול ליקויי למידה.

כשהחליטו לפתוח  את חטיבות הביניים, נבחרתי להיות בצוות המקים, שהיה משותף לעמל ולתיכון, ולבקשתי נבחרתי להיות יועצת בחטיבת הביניים "עמל". עבדתי בצוות המצומצם שהתווה את הקווים הראשוניים לפעילות החטיבות שהיה דבר חדש בחדרה. עקרונותיי בעבודות הייעוץ היו כיועצת המעורבת מעבר לטיפול הפרטני עם התלמיד בחדרה וצריכה למעשה להיות יועצת של כל המערכת כדי ליצור אקלים יותר טוב לתלמידים ולמורים.

 

פיתחתי בבית הספר תכניות מניעה רבות אם זה בנושא חרדת מבחנים, חינוך מיני, לחץ חברתי, עישון סמים ואלכוהול ושיטת הגישור בביקורי כיום בבית הספר שמחתי לראות שחלק מהעקרונות עדיין נשמרים והעבודה בבית הספר מתנהלת לפיהם.

 

לאחר שפרשתי לגמלאות התבקשתי על ידי מנהל בית ספר "תיכון נעמת" להקים מרכז אבחון ומרכז לשיטות למידה המייעדות לשלב ולעזור לתלמידים ליקויי למידה. הקמתי מערכת איתור ובדיקה ראשונית, ולאחריה איתרנו את התלמידים הנזקקים.  במקביל, הכשרתי שתי מורות להיות מאבחנות של ליקויי למידה. ראיתי ברכה רבה במפעל זה וסיום נאה בקריירת העבודה שלי.

 

כיום, אני מתנדבת כחברת הנהלה בעמותה למען הקשיש בחדרה שתפקידה העיקרי לדאוג לרווחתם ופעילותם של הקשישים בעיר. ובשאר הזמן מקדישה לילדיי ולנכדיי.

המשוב של התלמידות:

החיים של אילנה מאוד מעניינים ומגוונים נהננו מאוד לשמוע את סיפורה, במהלך העבודה למדנו דברים חדשים על בית הספר ועל אילנה. אנחנו מקווים שגם אחרים יחוו את החוויה האדירה שאנחנו זכינו לחוות ושנמשיך לשמוע ולהכיר סיפורים חדשים, מעניינים, ומרתקים כמו זה.

 תשע"ו, 2016