מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי היה דתי והיה הולך להתפלל כל יום. אני ידעתי את המשמעות שאני יהודייה. אני לא ידעתי עברית ולא הבנתי את התפילות. היה הרבה יהודים במקום שגדלתי. היו בעיות עם הנאצים אז ברחנו.

במלחמה לקחו את אבא ואחי. נשארנו אני אמא ואני ואחיותי. היינו בעליי חנות מכולת וכך התפרנסנו, אך במלחמה לקחו לנו אותה. במלחמה התפרנסנו מכך שסרגתי בגדים ומכרנו אותם, אני ואחותי היינו יושבות וסורגות ופעם סרגנו לבעלת הבית שלנו סוודר יפה. התחילו לשאול אותה מאיפה הסוודר והיא הפנתה אנשים אלינו. לא ידענו שבסוף נתפרנס מזה. לפעמים היינו מחליפים אוכל תמורת צמר.

 

בקפריסין, בדרך לארץ, היה קשה, הרי גרשו אותנו מארצנו ומחלומותינו אבל לא היינו לבד אף פעם.

הגעתי לארץ ביום בו דוד בן גוריון הכריז על הארץ ישראל. היה שם כל כך שמח!

 

אני הכרתי את בעלי מהחברות שלי כשהסתובבנו ביחד. התחתנתי בקפריסין ברבנות עם חברים, המשפחה שלי באה רק עשר שנים אחר כך. כיום המשפחה שלי גדלה ואני עושה קבלת שבת עם המשפחה שלי שכוללת נכדים ונינים.

במסגרת השתתפותי בתכנית הקשר הרב דורי בבית ספר עתיד 2014, עשינו פעילות יפה בנושא " האור שבי" 

"צריך שכל אדם יידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר"? האישיות של כל אדם היא האור,הכישרונות. אני ספרתי על האור שבי: הייתי טובה בלימודים, כדי לפרנס את הבית הייתי סורגת. האור שלי זה המשפחה.

התלמידות סיפרוליב: "אני אוהבת מוסיקה ויוצרת", ויפעת : "אני אוהבת את הצופים והריקוד."

כשנשאלנו,כיצד אתה יכול לתרום לזולת כדי להאיר את העולם באור חיובי יותר? אני אמרתי: שאני רוצה שהנכדים שלי ילמדו ושיעזרו אחד לשני ואז נזכרתי ,כשלקחו אותנו לקפריסין תמכנו אחד בשני. לא היינו יכולים לברוח. העזרה ההדדית שמרה עלינו. אני זוכרת עוד מעשים טובים כמו, כשהגעתי לארץ טיפלתי באדם שהתעוור וידע רק את השפה שלי, כך יכולתי לעזור לו. התלמידות סיפרו לי על עיסוקיהן:ליב: "אני מפקדת במשמרות הבטיחות. זה סוג של נתינה" ויפעת: "אני לוקחת את אחי לבית הספר."

כך מצאנו עוד מכנים משותפים בקשר ביננו !