מאגר סיפורי מורשת

בספטמבר 1939 נחתם הסכם גבולות בין ברית המועצות של סטאלין לגרמניה הנאצית.

הסובייטים הסכימו להזזת הגבול באזור וורשה ולובלין לטובת הגרמנים והעברת חלק משטחה של ליטא לגרמניה בתאריך 19 לספטמבר 1939, נכבשה ווילנה (עיר הולדתם של הורי ועיר הבירה של ליטא ) בידי הסובייטים.

 

עם כיבושה, הסובייטיזציה בליטא הקיפה את רוב תחומי החיים ובראש וראשונה את הכלכלה .כל המפעלים , האחוזות והמסחר הולאמו וחלק מהבעלים הוגלו לסיביר למחנות כפיה ובניהם גם הורי . "הודות " לכך הם ניצלו מהשואה .

 

נולדתי בשנת 1943 בעיר סמיפלטינסק, סיביר, ברית המועצות לשם הוגלו הורי למחנה כפיה. את התקופה הזאת אני מעדיף לכנות כ"תקופה בסוגריים", כי הרבה ממנה לא זכור לי …וגם לא הספקתי להיות "עצוב בגללה"….

 

עם תום מלחמת עולם השנייה , הוחזרו הורי לפולין והפעם לשצ'צ'ין שבפומרניה . הילדות שלי בפולין הייתה מאושרת (בה"ס , חברים הסביבה , המצב הסוציואקונומי…)  העיר בה גדלתי והתחנכתי, שצ'צ'ין.

עלינו ארצה בשנת 1957 במסגרת העלייה החוקית הראשונה מפולין הקומוניסטית לאחר השואה. בשנת  1956 עלה לשלטון בפולין. הנשיא גומולקה  שהתיר ליהודי פולין לעזוב את המדינה אם ברצונם לעלות למדינת ישראל.

כתנאי לעזיבתם, נדרש מהיהודים לחתום על מסמך המבטל אזרחותם הפולנית.

 

כך עלו לארץ יהודי פולין (ואנחנו בניהם) והעליה נקראה על שמו של נשיא פולין "עליית גומולקה ". תקופת ההתאקלמות בארץ לא הייתה קלה. שנים ראשונות גרנו במעברה .מחסום השפה, "האין חברים", "הילד משם" , החלפת מקצועות (של הורי ), של זיכרונות…היה "כאילו" מחסום בלתי אפשרי של ציפיות שלא יכלו להתגשם

 

אבל בסופו של דבר הסתגלנו, למדנו את השפה, " עברית שפה קשה.." , רכשתי חברים והתגברנו על הקושי הכרוך בעקירה מארץ לארץ ומשפה לשפה !

 

היום אני סבור כי באותן השנים, שלא היו הכי נוחות, אבל יפות, גיבשתי בתוכי במהלכן את הרגשת האחריות , נחישות ואת אהבת הארץ. את התיכון סיימתי במסגרת בה"ס תיכון מקצועי אורט ואז בא שרות צבאי והמשך לימודים באוניברסיטה (תואר ראשון ושני). את הלימודים תמיד שילבתי עם עבודה במשרה מלאה באחד התאגידים הגדולים בארץ. כיהנתי בו במגוון תפקידים בכירים בארץ ובחו"ל.

בשנת 1966 נישאתי לאירית, רעיתי (סבתא של דארה ), התברכנו בשני ילדים נפלאים שהבכורה מבניהם גרניט היא אימא של דארה וניקה אחותה.         

 

כפי שכבר ציינתי, נולדתי בתאריך 30 לנובמבר 1943. אהבתי תמיד לצייר בצעירותי…שנים רבות זנחתי את הצבע לטובת לימודים וקרירה, אבל  האומנות, בעקשנות תמיד עקבה אחרי וליוותה אותי ולבסוף ניצחה ותפסה אותי כאשר יצאתי לגמלאות .

 

הציור שהיה תמיד תחביב חבוי אצלי, הפך לעיסוקי המרכזי. אני לומד בצורה מסודרת מזה שנה שלישית במדרשה לאומנות בבית ברל עם תלמידים שרבים מהם צעירים ממני ב 50 שנים ויותר. דארה, נכדתי מקפידה לבדוק את הציונים שאני מקבל ולבקר את העבודות שאני עושה…

הנושאים של העבודות שלי מגוונים, אני מצייר בעיקר דמויות,  ואני נהנה מכל רגע מהעסוק . כמו במוזיקה שיש בה ילדי פלא, כנראה שבציור יש גם זקני פלא ולראיה …סתתתםםם…         

  

השיח הרב דורי, אותו אפשרה תכנית הקשר הרב דורי, היה פלטפורמה מעולה להעמקת הקשר ומודעות המשפחתית והכי כיף היה שמאד נהנינו מכל מפגש וההעשרה ההדדית.  ועתה גם הסיפור מתועד במאגר הלאומי של בית התפוצות.