מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

דור תשעי בארץ ישראל

תהל ועדינה בתמונה משותפת
יוסף בן דוד ראש העיר "בבית חם"
מפעל החיים של עדינה אבודרהם

עדינה אבודרהם סיפור חיים.. (אפריל – 2015 )

ילדות ומשפחהשמי עדינה אבודרהם, אני בת 71, ילידת ותושבת העיר טבריה, דור תשיעי בארץ ישראל, בגליל, בעיר.

 
אבי, בכור מתתיהו מזרחי, הנו יליד העיר טבריה. אמי אורה דניאל הנה ילידת העיר דמשק, סוריה.
בשנת 1936, עת פרעו תושבי הארץ הערבים, סכנה הייתה עבור תושביה היהודים ובעיקר בערים החצויות כגון טבריה. בגין זאת, אבי בכור, נשלח ע"י אמו האלמנה מלכה, באמצעות 'רכבת העמק' לעיר דמשק עד יחלוף זעם, בעיר טבריה.
אבי בכור מתתיהו היה יתום מאב, אביו נרצח בהיותו בן 23 , בעיר טבריה, במהלך אירוע לאומני, בשנת 1917 במסגרת התסיסה בעקבות 'הצהרת בלפור', עת אבי היה תינוק בן שנתיים. סבתי מלכה, אם אבי הייתה בת 21 כאשר בעלה נרצח, היא הייתה בתחילת הריונה של בנה השני, חי שמו.
באותם הימים, תושבי עמק הירדן והערים בסביבתה, היו מבקרים מעת לעת בעיר הסורית, בכדי לקיים קשרי מסחר ועסקים ואף בכדי למצוא נערות יהודיות מתוך הקהילה היהודית בעיר, למטרת נישואין.
במהלך ביקור אבי, בעיר הסורית, לן הוא בבית מלון אשר היה שייך למשפחת חכים. בתם ששמה היה  זכייה (פירוש השם עדינה), הייתה אמה של אורה.
אבי, בכור, הכיר את אורה בת ה 16 ושניהם החליטו להינשא בדמשק. לזוג הצעיר, נולד בן, הוא אחי הבכור ונקרא שמו דוד. לאחר שנה בה הם גרו בדמשק, הם עלו ארצה באמצעות רכבת העמק והתיישבו בעיר טבריה, בשכונה הציורית, אחווה.
בחודש פברואר 1944, בתקופת שלטון המנדט הבריטי, לאחר שנולדו גם אחותי ואחי, נולדתי אני בביה"ח שוויצר, בטבריה. לימים, נפטר אחי הבכור בסמוך למקום עבודתו בהיותו בן 17 , ומשפחת מזרחי מנתה עשרה ילדים, אשר התחתנו וייסדו מפעלי חיים משלהם.
אליהו חכים, בן משפחתה של אמי, לוחם לח"י, אשר נתפס בפעולת התנקשות במצריים בלורד מוין בקהיר, נידון למוות ובתאריך ה – 22 למרס 1945, נתלה. אליהו חכים ז"ל, הנו אחד משנים עשר הרוגי מלכות, עולי הגרדום.

ארבע שנים, לאחר לידתי, בשנת 1948 קמה מדינת ישראל. במקביל למלחמת השחרור, הדרכים למרבית מדינות ערב נסגרו, כך גם לסוריה. בארץ ישראל היה צנע ומצב כלכלי קשה מאוד, אשר נמשך שנים רבות.

 
אישיותי בצעירותה התעצבה, בתא המשפחתי, אך גם בביה"ס 'אליאנס' 'כל ישראל חברים', בלימודי הערב בביה"ס התיכון 'הגליל' וכמובן בפעילותי בתנועת 'הנוער העובד והלומד'.
אמי לא ראתה את הוריה, במשך עשרים ושלוש שנים. בשנת 1961 במועד חג העצמאות ה 13 של מדינת ישראל, סבתי הצליחה להגיע מסוריה, לביקור במדינת ישראל יחד עם דודיי, דרך צרפת. לא אשכח, את פגישתי עם סבתי בפעם הראשונה, איך דקות ארוכות היא חיבקה אותי ואמרת את השם אורה, אורה…. היא חשבה בת ה 17 , הנני אמי, בתה אורה.

אבי, אשר נפגע במהלך ניתוח, שכב במיטתו ללא יכולת תפקוד במשך 10 שנים, בשנת 1982 נפטר בגיל 67 .

אמי אורה, הגיעה לגבורות ונפטרה בשנת 2000 . סבתי מלכה, נפטרה בעיר טבריה בגיל 97 , לפני 10 שנים, דודי חי מתתיהו מזרחי אשר היה גר בחולון, יצא מביתו לקניות ומאז הנו נעדר וטרם נמצא.

בית הוריי הקט, היה מלא בילדים ורווי חלומות, כאשר לכל אח ואחות יש את מקומו המיטבי, בית שקט, אפוף הלכות נימוסין והלכות תורה.

נישואין ובניית תא משפחתי

בשנת 1961 עד 1969 הייתי מזכירת סניף טבריה בחברת סולל בונה, חברה לעבודות פיתוח תשתיות ציבוריות. בשנת 1965 , נשבר חלון משרדי ע"י כדור רגל טועה, הנגר אשר הגיע לתקן את החלון השבור, שבה את לבי, בחודש מרס 1966, נישאתי למרדכי אבודרהם. חתונתנו, התקיימה ב'מלון גינוסר', מבנה ייחודי לשימור כיום בעיר טבריה.
מרדכי, בעלי, אח בכור במשפחתו לעוד חמישה אחים ואחות, עלה ארצה בגיל 13 מהעיר טריפולי אשר בלוב יחד עם משפחתו, משפחת אבודרהם, מחלציו של רבי דוד בן יוסף אבודרהם , המכונה הרד"א,  מגדולי 'הראשונים', ומ 'גדולי ישראל'.
בשנת 1967, נולד בנינו הבכור, שמו דוד, אשר קרוי על שם אבי אביו. בשנת 1969, במהלך מלחמת ההתשה, עת ביה"ח פורייה ספג הפגזות מהצבא הסורי, נולד בני השני, רונן שמו. מיד לאחר לידת בני רונן, עזבתי את מקום עבודתי ועסקתי ב"להיות עקרת בית". בשנת 1972, עת יורד הטל, נולדה בתי רויטל ובשנת 1976 , לאחר חג החנוכה נולד ילדנו הרביעי, ניר שמו.

לפרקים, עבדתי במשרד הבריאות ומידי פעם נקראתי לסייע ב'סולל בונה', אך באוגוסט 1983 , התקבלה החלטה מכוננת בחיי. החלטתי ללמוד הוראה לגיל הרך, להקים בית חינוך למופת לפעוטות העיר. 'פעוטון עדינה', היה במשך עשר שנים סמל לאיכות ומופת, אשר גם הוצג כך בארגון הגנים הפרטיים במחוז הצפון, אשר לימים עמדתי בראשו. הפעוטון, לא יכל לשגשג ולהיות פורץ דרך במחוז, ללא תמיכת ילדיי ובעיקר של בעלי מרדכי, אשר אט אט נשאב חפצו לעשייה בתוך שני גנים סמוכים, בגילאים שונים, "פעוטון עדינה" שמם.

 
בשנת 1992, במהלך צום יום הכיפורים, בעלי יקרי בן 56 , קרס והובהל לביה"ח רמב"ם בחיפה, אב עורקיו נקרע, למחרת החג, נשמתו פרחה, יהי זכרו ברוך. בשנת 1992, ארבעה חודשים טרם הפטירה, בתנו רויטל הספיקה להינשא לבחיר לבה אילן חתני. היא אף  הייתה בחודשי הריונה, של בכור נכדיי אור. לימים נולד אחיו מור , מרדכי. יש להם אחות מתוקה, שמה שירה.

לנהל עסק עצמאי ומסוג זה לבד, היה לי קשה למרות מלוא החיזוקים מסובבי, בשנת 1997 , העדפתי אחרת, נסגר הפעוטון. עסקתי בגיל הרך, במשך שנה אחת נוספת, כשכירה, תרמתי מניסיוני.

 
משלב זה בחיי, בו מלאו לי 54 שנים ועד הלום אישיותי ודמותי החלה להתעצב, בשני אופנים. ראשית ובני בכורי דוד נישא בתאריך הלועזי בו אני נישאתי, לכלתי גלית ולהם כיום שתי בנות אורי'ה וליאור ובן יאיר מרדכי, בני רונן נישא שנה אחריו, לכלתי אורית וכיום להם שלושה בנים, רם, נעם ואורי ושלוש בנות, גיל, נויה והללי, הפכתי לסבתא במלוא המובן הקסום של המילה.

שנית, כך אומרים, התגבשה דמותי, כ'מוסד נתינה'. בשנת 1998 , התקבלתי במכרז וזכיתי להתחיל לעבוד באגף הרווחה בעירייה. תחילה, כיהנתי כעובדת קהילתית והייתי שותפה לפרויקטים רבים, יוצקי תוכן חיים,קידמנו נושאים בשכונות מצוקה והחדרנו רוח פעילות לכל שכבות הגילאים. הקמנו קבוצות פעילות לחד הוריות בעיר. הובלנו פרויקט בשם 'כן לספורט לא לסמים', אשר התווה קו מתאר מואר לדרך חיים נכונה למאות בני ובנות נוער. ריכזנו פרויקט מחויבות אישית של בנות הציונות הדתית הנפלאות, ריכזנו פעילות מועדוניות בליבת השכונות, ערכנו מסיבות חג ומועד, הפעלנו משחקיות, לימדנו עולים חדשים, את השפה העברית וכד'. פעילויות אלה, יצרו תעסוקה, יצקו מהות חיים ורוח חיובית לילדים ובני נוער אשר הנם, מובילי משפחות כיום.

 
בהמשך עבודתי באגף הרווחה, כיהנתי במחלקה לייעוץ לקשיש וטיפלתי ברווחתם ובמצוקתם, באופנים שונים, של כ 350 קשישים מרחבי העיר, במגוון רחב של פרויקטים, כגון צעדות, הפעלת בנות שירות, סיורים וטיולים ובעיקר סיבה טובה ואמתית, לקום ולחייך.
 
כך היה עד פרישתי לגמלאות 'מבחינה רשמית' בלבד, בגיל 67 . במקביל, באופן התנדבותי ועד הלום, ריכזתי קבוצות פעילות ומשימה של יוצאי אתיופיה, אשר עלו לארץ הקודש וחייהם נתקלו ברצפי קשיים. במשך מס' שנים, פעמיים בשבוע, סייעתי ותמכתי בילדים חריגים, בעלי מוגבלויות, משכונה ד' במעלה עירי. נתתי וקיבלתי רוח מחזקת והמון אהבה.
 
הנני מרכזת קבוצת תמיכה, של חברים אשר 'המחלה' פגשה בהם, ריכזתי פעילות במועדוניות שונות למבוגרים ברחבי העיר. בשלוש השנים האחרונות במהלך יום בשבוע אני פעילה במוסד לביטוח לאומי כסייעת ומנגישת זכויות, לזקני העיר. בעשר השנים האחרונות, פעמיים בשבוע, אני מארחת בביתי קבוצה בת 30 חברים של אזרחים וותיקים, אשר מקבלים אנרגיה מהרצאות מעניינות ופעילויות מצעירות, זאת במסגרת פרויקט 'בית חם עדינה'.
בשנה האחרונה, חזרתי להיות תלמידת ביה"ס תיכון פעילה, במשך יומיים, בכל שבוע. כתה זו, בה התלמידים הנם 'אזרחים ותיקים', גובשה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, ייחודי של 'המשרד לאזרחים ותיקים' ובשיתוף עיריית טבריה. כך יצא, כי פגשתי את 'מעגל החיים של 'אריקסון', פעמיים בחיי, לראשונה בחיי האישיים ובשנייה כמלווה בפעילויות משמעותיות, חיי פעוטות, חיי ילדים, חיי בני ובנות נוער, חיי מתבגרים וכמובן חיי אזרחים וותיקים.
אני מאמינה, כי רק במידה ונגלה מעורבות, באמת נוכל להשפיע. אני מאמינה, כי יצירת עתיד לעם ישראל, מותנה בערכים נשגבים, בהכרת התורה, במתן יחס אנושי מכבד לבריות וברכישת דעת. כיום, אני מוקפת בתריסר נכדיי ונכדותיי, בחברים ואהבה וכל בקשתי הנה היא כי נדע רק טוב.
 
העשרה
רכבת העמק: "רכבת העמק הוא השם הנפוץ לשלוחה של מסילת הרכבת החיג'אזית, אשר נבנתה בתחילת המאה ה-20. המסילה קישרה בין חיפה לסמח' (כיום "צמח") ומשם לדרעא, על קו הרכבת החיג'אזית מדמשק, בירת סוריה, לעיר אל-מדינה שבחיג'אז (במאה ה-21, חלק מערב הסעודית). השם "רכבת העמק" לא ניתן מעולם למסילה באופן רשמי, אך היה בשימוש נרחב ביישוב היהודי בארץ ישראל."
 
רבי דוד בן יוסף אבודרהם: "הרב דוד (בר' יוסף) אַ‏בּ‏וּ‏דִרְהַ‏ם היה פרשן תפילות נודע שחי סביב שנת ה'ק, 1340 בספרד. מכונה גם בקצרה האבודרהם. נולד לרבי יוסף אבודרהם ונקרא על שם אבי אביו"
תשע"ה

מילון

רכבת העמק
רכבת העמק הוא השם הנפוץ לשלוחה של מסילת הרכבת החיג'אזית, אשר נבנתה בתחילת המאה ה-20. המסילה קישרה בין חיפה לסמח' (כיום "צמח") ומשם לדרעא, על קו הרכבת החיג'אזית מדמשק, בירת סוריה, לעיר אל-מדינה שבחיג'אז (במאה ה-21, חלק מערב הסעודית). השם "רכבת העמק" לא ניתן מעולם למסילה באופן רשמי, אך היה בשימוש נרחב ביישוב היהודי בארץ ישראל.

רבי דוד בן יוסף אבודרהם
הרב דוד (בר' יוסף) אַ‏בּ‏וּ‏דִרְהַ‏ם היה פרשן תפילות נודע שחי סביב שנת ה'ק, 1340 בספרד. מכונה גם בקצרה האבודרהם. נולד לרבי יוסף אבודרהם ונקרא על שם אבי אביו

תריסר
שניים עשרה בעברית תקינה

ציטוטים

”עתיד לעם ישראל, מותנה בערכים נשגבים, בהכרת התורה, במתן יחס אנושי מכבד לבריות וברכישת דעת.“

הקשר הרב דורי