מאגר סיפורי מורשת

השנה אני משתתפת בתכניתהקשר הרב דורי בבית הספר רמת חן, וזכיתי שגם סבתא וגם סבא שלי היגיעו למפגשים וכך שמעתי את סיפוריהם ולמדתי דברים חדשים ומעניינים:

סבא סיפר על סיפור עליית משפחתו לארץ, ועל הקשיים במעברה:

"בשנת 1949 עלינו ארצה מצרפת. היינו משפחה מורחבת אבא אמא סבתא וחמישה ילדים.אחותי נולדה בארץ במעברה בבת ים. המשפחה היתה בת תשעה נפשות, כשכולם גרו באוהל במשך שלוש שנים.

אני זוכר את שנת 1950 , ירד שלג בבת ים והחורף היה מאד קשה.

"בשנת1950אירע אירוע השלגהנרחב ביותר בארץ ישראלמאז החלו בה המדידות המטאורולוגיות ב-1870‏^[1], אירוע שלג בסדר גודל כזה לא חזר מאז. במהלך האירוע ירד שלג ברוב חלקי הארץ, כוללמישור החוףוהנגב. תנאי מזג האוויר הקשים ונזקיהם הכבידו במיוחד על רבבותעולים חדשיםשהגיעו באותה עת במסגרתהעלייה ההמוניתושוכנו במעברותומחנות אוהלים. כמו כן הם הקשו על הפליטים הפלסטינים ששוכנו במחנות פליטים. ( ויקיפדיה)

כל האחים שלי ואני למדנו בבית הספר הצרפתי שביפו. היות והיינו נתינים צרפתים לא שילמנו שכר לימוד שהיה מאד גבוה. בית הספר הצרפתי היה בית ספר ברמה גבוה מאוד , למדנו שם בארבע שפות, צרפתית , אנגלית , עברית וערבית. רוב התלמידים היו בני דיפלומטים ששרתו בארץ או בני עשירים נוצריים ומוסלמים. היה אז יום לימודים ארוך עד שעה 16:00 ולמדנוחמישה ימים בשבוע."

סבא אברהם טולדנו

באחד ממפגשי התכנית עסקנו בנושא:

"סיפורו של חפץ" סבתא הביאה את הצעיף הישן וסיפרה לי את סיפורו:

"הצעיף הורוד, שהצבע שלו דהה ויש עליו פרחים. צעיף זה נוצר בירושלים, אני קיבלתי אותו בחתונה מחמותי. לא היה לה כסף לקנות מתנה יקרה, כיוון שהיא הייתה עולה חדשה שהגיעה מעירק ולא ידעה אף מילה בעברית.

היא העניקה לי את הצעיף באהבה גדולה ואני שמרתי עליו במשך למעלה מחמשים שנה. בבר מצווה של הנכדים שלי ליאת בתי, שמה אותו על הראש בבית הכנסת בעליה לתורה.

בסימליות בצעיף זה אני רואה את הקשר הבן דורי בין סבתא בת ונכדים.הצעיף הזה עדיין שמור אצלי ויש לי פינה חמה בלב לסמליות של החפץ."

סבתא ורדה צורף

תמונות מהביקור בבית התפוצות

יצירה משותפת:

בין בתי הכנסת המיניטוריים: