מאגר סיפורי מורשת

בביתנו לא היו סממנים יהודים כי פחדנו שהשלטון הסובייטי והק.ג.ב יגלו שאנחנו מקיימים מצוות – במקרה שהשלטונות גילו יהודים לומדים תורה ומקיימים מצוות הם נשלחו לגלות לסיביר במקרה הטוב…אבל סבי היה עם אמונה חזקה בה' ולא פחד שיגלו אותו. הוא קיים מצוות בסתר. פעם אחת ראיתי מוחבא מתחת לארון של סבא ספרי קודש וזה היה מאוד מרגש. סבתי לעומת זאת חששה יותר וכמעט שלא ראיתי אותה מקיימת מצוות, למעט צום יום כיפור שכולנו צמנו.

אני זוכרת שסבתא הייתה מבשלת מאכלים יהודיים, אני זוכרת במיוחד את הגעפילטעפיש של סבתא ואת ה"פילמני" שאותו אכלנו לפני יום כיפור. בחג הפסח סבתא שלי הכינה מצה, היא שמה במחבת קמח עם ביצה וזה היה המצה שאכלנו, אבל היום נראה לי שהמצה שהיא הכינה היתה בכלל לא כשרה לפסח (חמץ). אני זוכרת שהיו לנו קרובי משפחה שקבלו מצות מיוחדות ממוסקבה. מצות אלו היו כשרות למהדרין לפסח, אבל על שולחן הסדר שלהם היה גם חמץ.

ביתנו ברוסיה היה יותר קטן מהבית שלנו בישראל היו בו שני חדרי שינה וסלון. בעיר שלנו לא הייתה חנות קרובה ליד הבית לכן הייתי צריכה ללכת רחוק  כדי לקנות את מוצרי המזון שלנו.

בעיר קאזנן היה מליון וחצי תושבים  9% מהם יהודים. גם היהודים שהיו שם, היו מפוזרים ברחבי העיר ולא הכירו אחד את השני. במקרה היו לי חברות יהודיות – תאומות ששמן תניא ואניה מילר ועוד חברה אחת ששמה נטלי פליחוב. כל הילדים שלמדו בבית ספר שלי גרו קרוב לבית ספר ולכן היינו משחקים יחד גם אחרי הצהריים. היו לנו הרבה משחקים. בחורף היינו מחליקים על הקרח עם מחלקות קרח שלעתים היו מסוכנות. עד היום אני זוכרת איך ילד אחד זרק את המחלקות שלו ושבר לחברו את השניים.

לבתי הספר ברוסיה לא קראו בשמות אלא במספרים. בית ספרנו היה מספר 116, הוא היה מכיתה א' ועד כיתה יא'. בית הספר היה גדול מאוד הוא היה בנוי מחמש קומות. למדנו בבית הספר מהשעה שמונה בבוקר ועד  שתיים ולפעמים משתיים בצהרים עד שמונה בערב. המקצועות שלמדנו היו: הנדסה, תפירה, היסטוריה, פיזיקה, כימייה ועוד. בבית הספר גם למדתי את השפה הגרמנית. את המקצועות כימיה,פיזיקה והיסטוריה אהבתי במיוחד.

אני זוכרת מורים שהיו מלמדים אותנו היטב כמו: אלכס שהיה מורה לפיזיקה וכימיה, ידענו עליו  שהוא עבר את השואה. היו לנו גם שתי מורות יהודיות איבירה וקלרה, ידענו שהן יהודיות כי היה להם פנים של יהודים וגם שמות משפחה יהודיים. היהודים היו נחשבים ברוסיה כטובים לספרות ולכן כל הספרנים היו יהודים וגם כל המורות לספרות היו יהודיות. הציון הגבוה ביותר במבחנים היה חמש, אני הייתי תלמידה טובה ולכן קיבלתי ברוב המבחנים את הציון חמש.

הייתה לנו תלבושת בבית הספר שמלה חומה וסינר שחור. ובחגים הייתה תלבושות מיוחדת של סינר לבן. כל יום היינו חייבות לבוא עם צמות. בבי"ס היה חדר אוכל שבו אכלנו אני זוכרת תקופות שהביאו לנו אוכל מבית הספר והיו תקופות שהיינו צריכים להביא אוכל מהבית.זכור לי טיול מיוחד אחד שהיה לנו בכיתה י"א נסענו למקום שבו התרחשה מלחמת העולם השנייה. נסענו כמה ימים ברכבת ושם פגשנו פרטיזנים שהיו מאוד נחמדים אלינו.

לאחר שסיימתי את הלימודים בכיתה יא' התחלתי ללמוד רפואה. בחרתי להתמחות ברפואת שיניים. למדתי במשך חמש שנים. במהלך העבודה הכרתי את בעלי כי שנינו עבדנו באותו מקום עבודה, בבית רפואה. התחתנתי עם בעלי כשהוא היה כבן שלושים ואני כבת עשרים וחמש. החתונה התקיימה במסעדה ברוסיה. הייתה חתונה מצומצמת. האורחים היו המשפחה שלי וכמה מחברותי. לא הייתה חתונה רגילה כי לא הייתה חופה של ממש. לאחר שנה נולדה לי בת ולאחר שתיים עשרה שנה נולדה לי עוד בת.

בשנת 1991 החלטנו לעזוב את רוסיה ולעלות לארץ ישראל. היה לי מאוד קשה לעלות ארצה אבל במקום שבו גרנו התגברה מאוד האנטישמיות וזאת משום שהמוסלמים עלו לשלטון והם מאוד הציקו לכולם ובמיוחד ליהודים. היו הרבה מקרים שמוסלמים פרצו לבתיהם של אנשים חפים מפשע ופגעו בהם בדרכים שונות ובמקרה הטוב הם רק גנבו דברים מהבית. בנוסף בתקופה זו שלטונות רוסיה פתחו את שערי המדינה ואיפשרו ליהודים לעלות לארץ.

עליתי ביחד עם בעלי ושתי בנותי- הגדולה היתה בת שבע עשרה והקטנה בת חמש וחצי. כשהגענו לשדה התעופה בלוד גילינו שהמזוודות שלנו לא עלו למטוס ביחד איתנו. אחרי בירורים נודע לנו שהמזוודות נשארו בתחנת ביינים- בבודפשט שבהונגריה. הופננו לעיר קרית מלאכי, שם האנשים היו מאוד נחמדים, הם מאוד עזרו לנו והביאו לנו בגדים. שכרנו בית ובמשך שנה תמימה הסתדרנו בלי המזוודות, ורק לאחר שנה חלק מהמזוודות הגיעו. ההתאקלמות הראשונית היתה בתחילה קשה בגלל קשיי השפה, אך לאט לאט רכשנו את השפה העברית באולפן.

אני התחלתי לעבוד כמורה לספורט בבי"ס חב"ד, בנוסף פתחתי חוג  וכל תלמידה שרצתה להצטרף לחוג שילמה עבור כל שיעור ספורט  5 שקלים. לאחר שנתיים של מגורים בקריית מלאכי, עברנו לקריית- גת. כיום אני עובדת במקצוע שלמדתי ברוסיה ברפואת שיניים. יש לי שתי בנות, אחת עובדת כלבורנטית בבית שמש והשנייה לומדת רפואה. יש לי שני נכדים חמודים הגרים בקריית-גת.

לדעתי החיים כיום יותר טובים, אבל ביחד עם זאת פעם היינו יותר צעירים לכן היה אז יותר טוב.

תשע"ה