מאגר סיפורי מורשת

שמי

שמי דוד. מקור שמי על שם סבי. נקראתי על שם  דוד צימרמן אב אבי. שם חיבתי פקסה. שם משפחתי צימרמן.

ילדותי  – המעבר מהקיבוץ לעיר

נולדתי בפלסטינה בשנת 1936 ב – 2 לספטמבר. הורי היו חברי בקיבוץ גבעת חיים, בעמק חפר. בהיותי בן ארבע, בשנת 1940, הורי החליטו לעזוב את הקיבוץ ולעבור לתל אביב. באותה עת כבר הייתה מלחמת העולם השנייה ולא היה קל למצוא דירה ועבודה בתל אביב. הורי מצאו דירה בדמי מפתח (שיטת השכרה שהייתה נהוגה באותה עת). את הדירה שהייתה בת שלושה חדרים חלקנו עם משפחה רוסית עם ילדה בגילי שעלתה זה עתה לישראל. השכונה שבה גרנו הייתה מלאה במשפחות עם ילדים, פחות או יותר בגילי וחלקם אפילו למדו איתי בבית הספר. היה לנו הוואי חברתי מאוד מפותח ומדי יום לאחר סיום השיעורים בבית היינו יורדים לשכונה ומשחקים בכל משחקי השכונה שהיו נפוצים באותה העת, לדוגמא: מחבואים, שוטרים וגנבים, קלאס, פקקים, קפיצה בחבל וכו'.

הלכתי לגן פרטי בתל אביב עד גיל שש, ובגיל שש התחלתי ללמוד בבית חינוך בצפון עד סיום כיתה ח' במשך שמונה שנים. לאחר סיום כיתה ח' התחלתי בלימודים בבית ספר תיכון העונה לשם היום "עירוני ד". לאחר שנת לימודים אחת בתיכון נרשמתי והתקבלתי לבית הספר החקלאי על שם כדורי למרגלות הר טבור בגליל התחתון. סיימתי את לימודי בבית הספר כדורי לאחר שנתיים (באותה עת משך הלימודים בבית הספר כדורי היה שנתיים) וחזרתי לתל אביב, לבית הורי כאשר הייתי בן 17.

בכדורי התלמידים עם סיום לימודם, לא זכו בתעודת בגרות ולכן ישבתי שנה ולמדתי בעצמי לקראת בחינות בגרות חיצוניות. ואכן בסיומה של שנה זאת עברתי את כל בחינות הבגרות וקיבלתי אותה. בגיל 10 עוד בתקופת בית הספר העממי הצטרפתי לתנועה המאוחדת "בקן ימיה" בצפון תל אביב. גם בבית הספר העממי בשעות ההפסקה היה לנו הוואי חברתי מאוד מפותח וגם בבית הספר היינו משחקים בהפסקות במשחקים השכונתיים. בבית הספר העממי היה יום בשבוע שהיינו עובדים בגן הירק, בנגריה ובחדר האוכל. גן הירק היה מרוחק מאוד מבית הספר והיה ממוקם על גדות הירקון. אלו שעבדו בגן הירק הלכו כמעט שעה שלמה ממרכז תל אביב עד לגן הירק בירקון. ולעומת זאת, אלו שעבדו בנגריה ובמטבח עבדו בתחום בניין בית הספר.

עם קבלת תעודת הבגרות, לאחר כמה חודשים "הגרים" התגייס לצבא (לנח"ל). התגייסתי לצבא בשנת 1954 ושירתי בנח"ל. במסגרת שירותי הצבאי חלק מהזמן הייתי בקיבוץ נחל עוז. עזבתי את הקיבוץ בשנת 1957 והתחלתי ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, כלכלה וסטטיסטיקה. את אשתי, יעלה, הכרתי במהלך לימודים באוניברסיטה בשנת 1960 ובשנת 1962 התחתנו בירושלים. מיד לאחר החתונה (חודש), נסעתי עם רעייתי לניו יורק להמשך הלימודים באוניברסיטת קולומביה. במהלך שהותנו בניו יורק נולדו שני ילדנו מתוך השלושה. חזרנו מניו יורק בסוף 1965 והקמנו את ביתנו בתל אביב. כאשר חזרנו לתל אביב עד שנגמרה בניית ביתנו, גרנו עם הורי שגרו באותה שכונה. במקביל התחלתי לעבוד ככלכלן בחברת החשמל. בשנת 1968 עברתי לעבוד בחברת הייטק שהוקמה על ידי ישראלים חוזרים מארצות הברית. בתנו הצעירה נולדה בתל אביב בשנת 1972.

שהותי בבית הספר כדורי

בבית הספר כדורי שילבו לימודים כלליים ולימודי חקלאות. בנוסף ללימודים, עבדו התלמידים בענפי החקלאות השונים. מדי יום, משעות הבוקר ועד שעות הצהריים עבדו התלמידים בחקלאות. ומשעות הצהריים למדו. באותה עת למדו בבית הספר כדורי רק בנים. החלטתי ללכת לבית הספר כדורי נבעה כנראה, מהשם הטוב ומההילה שהיה לבית הספר באותה תקופה. כמו כן, עד כמה שאני זוכר כיום גם מאוד רציתי לעסוק בחקלאות למרות שבבגרותי המאוחרת לא הייתי בדעה זו.

צבא

שירותי הצבאי התחיל בבסיס טירונים, ולאחר תקופת הטירונות שירתנו בקיבוץ צרעה בהרי ירושלים לתקופה של תשעה חודשים שלאחריה הלכנו לאימון מתקדם. לקראת שחרורנו עברנו קורס צניחה ועם  סיום הקורס השתחררנו מצה"ל. אימוני הטירונות שלנו התקיימו מדי יום בדיונות שהיום נמצאת עליהן העיר אשדוד. כפי שספרתי קודם לכן,לאחר תקופה של קרוב לשנה בקיבוץ צרעה,חזרנו לשלב האימון המתקדם שנמשך כחמישה חודשים לערך.

פרק זה של שרותי הצבאי,התקיים במחנה הצבאי בבאר שבע, שנקרא באותה עת ״מחנה נתן״. בתקופה זו של האימון המתקדם עברנו בעקר,אימונים מקצועיים,כל אחד והמקצוע שבו בחר להיות. היו שלושה סוגי מקצוע: מקלעים כבדים, מרגמות, חבלה. אני בחרתי להיות חבלן והשתיכתי למחלקת החבלה. המחלקה עברה אימוני חבלה שונים.היום זה נקרא הנדסה קרבית.

לאחר כמה חודשים של שהותנו במחנה נתן,הוחלט בצהל להעביר את האימון המתקדם ממחנה זה, למחנה ״פילון״ שראש פינה, שבגליל העליון. מפקד הגדוד והקצונה הבחירה,קבלו החלטה מאד נועזת. הוחלט שהמעבר לראש פינה עם כל הציוד האישי של כל חיל, יתבצע במסע רגלי באר שבע לראש פינה, מרחק שהוערך אז ב כ – 320 ק״מ. כל חיל מהגדוד נשא על גבו עשרות קילוגרמים של ציודו האישי, כולל נשק ותחמושת.

לאחר ימים ספורים התחלנו מסע. מדי יום היינו הולכים כ 40 ק״מ, בעיקר דרך שדות ודרכי עפר ורק לפעמים על הכבישים. ההליכה בהחלט לא הייתה קלה. אני אישית סבלתי מיד בתחילת המסע מיבלות בכפות הרגליים, מה שמאד הקשה על הליכתי. למרות הוראת המפקדים שאפסיק את ההליכה ואעלה על רכב, סרבתי לעשות כך. מדי ערב, לפני השינה, אנשי הרפואה שליוו אותנו, טיפלו ברגליי וניסו להקל עלי את הכאבים. כך הלכתי עד שהגענו לראש פינה למחנה החדש. היתה זו חוויה מתקופת הצבא,שלא אשכח.

משפחתי

הורי: ברוך וגליקה צימרמן עלו לארץ במסגרת "גרעין" של תנועת החלוץ בפולניה. הם עלו לארץ בשנת 1935 והצטרפו לקיבוץ גבעת חיים. אני הבן הבכור של המשפחה. אחי גדי, יליד 43' ואחי מנחם יליד 47'. אמא שלי הייתה עקרת בית שדאגה לשלושת ילדיה. אבי, ברוך היה מנהל החשבונות של המרכז החקלאי בתל אביב. אח שלי, גדי סיים את לימודיו בטכניון כמהנדס מכונות, אבל מאותה עת שסיימם את לימודיו ועד יציאתו לפנסיה עסק בתחום המחשבים. אחי מנחם סיים את לימודי הפיזיקה בתל אביב. את לימוד הדוקטורט השלים באוניברסיטת במערב ארצות הברית. הוא התמחה בתחום האסטרופיזיקה.

הזוית האישית

החלטתי ללכת לבית הספר החקלאי כדורי נבעה כנראה, מהשם הטוב ומההילה שהיה לבית הספר באותה תקופה.