מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

דה וויס בשנות ה- 50 או המנגינה לעולם נשארת

פורים, 2017, עדלאידע מסורתית בחולון.
1960, סבתא וסבא רבא שלי, גיורא כרמי.
בשנות החמישים, זרקור על אירוע של אבא שנותר מהשואה, ובתו הצברית.

אבי הצליח לצאת מהונגריה, לאחר השואה ולעלות לבדו לא"י.

בעלייתו, ביחד איתו הביא את החפץ היקר לו מכל, האקורדיון שלו. בדיוק כשהגיע לארץ פרצה מלחמת השחרור ואבי למרות שלא ידע מילה בעברית, נשלח להילחם באזור לטרון. בהמשך הוקמה תזמורת חיל האוויר ואבי עבר להיות אחד מנגניה בתקופת שירותו הצבאי. האקורדיון של אבא שלי, שימש כמשפחתו, שמרביתה לא ניצלה והפך גם למקור פרנסת המשפחה.

בגיל צעיר מאוד, נשלחתי גם אני ללמוד פסנתר ולשיר בכל מיני מקהלות ילדים, אבי ראה בי כשרון מוזיקלי שימשיך את דרכו בעתיד, כדור הצבר הראשון. אבי היה מנגן באקורדיון בכל מיני אירועים וכשהייתי בת חמש החליט שאופיע איתו.

גרנו בחולון ולקראת אחד האירועים בעיר, הכנו שלושה שירים למופע שבו אני שרתי ואבי ליווה אותי עם האקורדיון. בעיר הופיעו הודעות והזמנות ובהן היה כתוב: "זמרת בת חמש". קנו לי בגדי הופעה חדשים ובאותם זמנים, מאוד יקרים: שמלת מלמלה עם תותים אדומים, נעלי לק לבנות ואת שערי אספו לקוקו גבוה וקשרו בבד משי לבן.  קראו בשמנו, אבי ואני עלינו לבמה, אותי העמידו על כיסא כדי שאגיע למיקרופון ואבי בחולצה לבנה, חגיגית ואותו אקורדיון שאתו עלה לארץ…

מופיעה בגיל 5 עומדת על כסא

20170221_173134

הבמה הייתה גדולה ומקושטת בפרחים ובדגלי ישראל וההתרגשות הייתה גדולה. אבי הביט בי וניגן את אקורד הפתיחה, ואני , ילדה בת חמש, ביטחון גדול וקול ילדותי ממוצע, פתחתי בשיר "אמא יקרה לי". זכיתי במחיאות כפיים (בקהל היה הרוב שהכיר את משפחתנו) וביקשו מאיתנו עוד שני הדרנים. מאז אותו יום, לא הפסקתי לשיר ולזייף אבל המוסיקה – הפסנתר והגיטרה, הם חלק חשוב מעולמי ומחיי וחלק גדול ממשפחתנו.

הזוית האישית

למרות הקשר הרצוף והתמידי בינינו, זכינו לכמה שעות נוספות יחד, יותר זמן איכות יחד והכרות מזוויות נוספות… אהבנו את התוכנית והשתתפנו בכל מפגשיה ונהנינו לחלוק חוויות מתקופות ילדות של סבתי, וגם שלי.

מילון

אהבה ללא תנאי
לא משנה מה מי שאתה אוהב יעשה, לטוב ולרע תמיד תמשיך לאהוב אותו...

ציטוטים

”לא לוותר וללכת עם התחושות והלב עד הסוף.“

הקשר הרב דורי