מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

גרדה בינימין עלתה בגיל 10 מגרמניה לישראל

זו תמונה של סבתא שלי
מפה של ארץ ישראל משנת 1935
העלייה מגרמניה לישראל

 עומר פייסט השתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, הוא בחר להעלות את סיפורה של סבתא רבתא שלו: "גרדה חנה בנימין או כפי שאנו במשפחה קוראים לה: אומי (סבתא בגרמנית), היא סבתא רבתא שלי בת 92".
 
סבתא רבתא גרדה מספרת:
 
"נולדתי בגרמניה בעיר ברלין ב-1924, החיים בגרמניה היו נוחים וטובים. הייתי בת יחידה להוריי.
בשנת 1933 הרודן היטלר עלה לשלטון, אני זוכרת את היום של הבחירות. אני זוכרת שכל הרחובות היו עם דגלים אדומים. אני זוכרת שכילדה שמעתי את הוריי עם חברים ומשפחה מתלבטים האם כדאי לעזוב את גרמניה. היה נוח לכולם לחשוב "זה לא יקרה". לאנשים בסביבתנו היה רכוש, דירות וממון ופחדו לעזוב ולהפסיד חיי נוחות. 
להורים שלי היו הרבה חברים נוצרים ואוהבי יהודים שאמרו לאבא שלי: "קח את אשתך ואת ביתך ותלכו מפה לאיזשהו מקום בעולם, אל תישארו פה. עלול להיות לא טוב". איש לא ידע שתהיה שואה.

יום אחד שמעתי את הוריי מקבלים החלטה לעזוב את גרמניה. כמובן שכילדה חששתי ולא ידעתי מה עומד לקרות. בשנת 1934 אבא שלי עזב ורצה להגיע לארצות הברית. הוא הגיע לארץ ישראל ונתקל בקשיי מימון להמשיך לארצות הברית. הוא נשאר בארץ.

אבי לקח חדר בהשכרה יחד עם חבר שהגיע אתו מברלין. החדר שהושכר לו הושכר על ידי אישה ששמה ויסוצקי (שמה היה כמו שם התה שאנו שותים כיום). היא שמעה את הסיפור של אבא שלי שהשאיר אישה וילדה בגרמניה עם כל מה שקורה שם וזה נגע לליבה. היא החליטה שהיא תעזור לנו. 
היא נתנה לאבא שלי כתובת של אדם שיכול לעזור לנו, אבל כדי לפגוש את האדם הזה הוא היה צריך להגיע לסוריה. לאדם קראו מנחם אוסישקין. אבא שלי נסע לדמשק, בירת סוריה, ונפגש עם מנחם אוסישקין ששמע את הסיפור והבטיח לנסות ולהביא את משפחתו של אבי ארצה. וכך היה. אחרי מספר חודשים, אבי נפגש שוב עם מנחם אוסישקין כדי לקבל את התעודה עבור היציאה מגרמניה.
 
אני ואמא מצטרפות לאבא בארץ ישראל
בתאריך 25 בפברואר 1935 אמי ואני עלינו לרכבת מברלין לצפון איטליה. משם שטנו באנייה בשם גלילה. השייט היה קשה מכיוון שבחורף הגלים גבוהים ותנאי מזג האוויר קשים. הגענו לחיפה בתאריך 4 למרץ 1935.
הגענו לישראל כשנה לאחר שאבי עזב את גרמניה. כמובן שהמפגש עמו היה מרגש מאוד. הוא חיכה לנו בנמל חיפה כאילו הוא עובד כפועל בנמל ומיד כאשר ירדנו מהאנייה, הוא קיבל את פנינו.

גרנו בתל אביב ברחוב סירקין, בחדר אצל הגברת ויסוצקי. ברגע שהתחילו הלימודים בבית ספר נכנסתי לבית הספר תל נורדאו אשר בתל אביב. גמרתי בגרמניה כיתה ד', ובבית הספר תל נורדאו הכניסו אותי לכיתה ג'. בבית הספר למדתי מכיתה ג' עד ח'. אחר כך העבירו אותי לבית ספר במרכז בהדרכתו של יעקוב גוטמן, האח של נחום גוטמן הצייר. סיימתי את בית הספר מבוגרת בשנה יותר משאר הילדים. 

לקח לי שנים רבות ללמוד לדבר בעברית שוטפת. אבי ואמי לעולם לא למדו עברית שוטפת, ולכן הכל התנהל בגרמנית אצלנו בבית. החוגים שלנו היו רק בגרמנית, היו אזורים בתל אביב שגרו רק עולי גרמניה, כשאמי רצתה להגיע לאיזשהו מקום היא הייתה אומרת לנהג בגרמנית לאן היא רוצה להגיע והכל התנהל כשורה.
הכרתי את מאיר דיזינגוף אישית. בבית הספר השתתפנו בתחרות וניצחנו. קיבלתי עבור הכיתה את הפרס ממאיר דיזנגוף , צלמנייה. 
לאחר מספר שנים עברנו דירה בתל אביב לבית שהיה ביתו של אחיו של נחום גוטמן, קראו לו יעקוב גוטמן. הוא היה גם מורה התנ"ך שלי וגם מנהל בית הספר.

ביליתי את רוב הזמן שלי בספורט. הייתי באחת מהאגודות שנקראה 'אתית' ואחר כך היא התחברה עם מכבי תל אביב. הייתי במכבי צפון שהיא אחת מאגודות הספורט שקלטה את העלייה החמישית. כמעט 90% מהילדים שהיו שם דוברי גרמנית והכל התנהל כמעט בגרמנית".

גרדה חנה בנימין או כפי שאנו במשפחה קוראים לה: אומי (סבתא בגרמנית), היא סבתא רבתא שלי בת 92, מתגוררת היום בביתה שבחולון. כל משפחתה נספתה בשואה. כיום היא אמא לשלושה ילדים, סבתא ל-8 נכדים סבתא רבתא  ל- 8 נינים. היא מדברת שוטף שלוש שפות: עברית, גרמנית ואנגלית.

 

תשע"ו

מילון

אומי
סבתא בגרמנית

ציטוטים

”"קח את אשתך ואת ביתך ותלכו מפה לאיזשהו מקום בעולם אל תישארו פה."“

הקשר הרב דורי