מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

גנבו לנו את החמור "כלי התחבורה" המשפחתי

שושנה וולריה
בילדות
סיפור ילדותה של שושנה בעיר ראשון לציון

שמי שושנה לוי למשפחת וחש.
הורי עלו לארץ מתימן
גדלתי למשפחה המונה 12 נפשות. סבים וסבתות מעולם לא היו לי. הם נפטרו כולם עוד בתימן לפני שהורי עלו ארצה. הורי התחתנו בגיל מאוד צעיר כפי שהיה מקובל אז. אימי הייתה בת 13 ואבי בן 17. בגיל 14 אימי מזל זכתה כבר לחבוק ילד ראשון!בדרך לארץ נפטרו 3 מאחי הגדולים. ובארץ נפטר עוד אח אחד שזכה לעלות לארץ אך חלה גם
הוא ונפטר בבי"ח. בהתחלה היו שמועות שחטפו את אחי מבית החולים והעבירו אותו למשפחה אחרת, אך בסופו
של דבר הבנו שנפטר ממחלה. הורי נשארו עם 2 ילדים בארץ החדשה.
תמונה 1
אני ילידת 1943,
כן עוד לפני קום המדינה. נולדתי בעיר ראשון לציון ברחוב נווה ציון ובגיל 5 עברתי לגור ברחוב הפלמ"ח. עד גיל
שמונה למדתי בבית ספר בית יעקב ולאחר מכן עברתי ללמוד בבית ספר סיני בעיר עד כיתה ח'.לקראת גיל 6
חוויתי במלוא העצמה את מלחמת העצמאות והולדתה של מדינת ישראל. אני זוכרת מתקופה זו האפלה כל
ערב של חלונות הבתים,יריות, פצצות, פחד גדול, ערבים צועקים ואווירת טרור. אני זוכרת כאילו זה קרה היום את השידור ברדיו אצל השכנים שבו הודיע בן גוריון על הכרזת העצמאות והקמת מדינת ישראל. איזו שמחה גדולה
הייתה בבתים וברחוב שלנו. אבא לקח אותנו מיד לגן המושבה לחגיגות שנמשכו כל הלילה. גם אחרי מלחמת השחרור השקט לא הגיע.
אבא עבד כשומר בפרדס ואני זוכרת את עצמי שוכבת במיטה ושומעת מתי יוצא לעבודה ונושמת בשלווה כשהיה
חוזר הביתה לפנות בוקר. עדיין היה חשש מהסתננויות של הפדאיונים שניסו לחזור לבתיהם או לפגוע במשקים
שלנו, לגנוב תרנגולות, עיזים,תפוזים מהפרדס (פעם אפילו גנבו לנו את החמור "כלי התחבורה" המשפחתי של אז) . אבא קיבל רובה על  מנת שיוכל להגן על המשפחה. באחד הימים רצחו הפדאיונים את בן דודו של אבי בפרדס ליד הבית ומאז חייתי בחרדה נוראית. אני זוכרת שכילדה חוויתי ממש טראומה והעברתי לילות רבים ללא שינה,
מקשיבה לקולות בחוץ. כשאבא היה שומע קולות בחצר המשק הוא היה פותח את החלון ויורה יריות אזהרה
באוויר.  
תמונה 2    
מנהגים וזכרונות מבית אמא ואבא ומהעיר בה גדלתי.
ראשון הייתה בנויה אך ורק מבתים פרטיים שהיו יכולים לראות אחד את השני מקצה של רחוב אחד לרחוב אחר. 
חיינו בבית פתוח בו כל יום מגיעים השכנים מהסביבה יושבים יחד ומספרים את חדשות היום, אלו הרפתקאות, מתחים והתמודדויות עבר כל אחד מהמבוגרים במשך היום. כמובן שכל אחד היה גם מקבל שלל עצות בתמורה.
אמי הייתה אופה בכל שישי וחג פיתות ועוגות בתנור ביתי. היינו נוהגים להתאסף בכל פעם בבית אחר לשירי שבת מתוך ה"דיוואן" פיוטים של שלום שבזי  הגברים היו נוהגים אחרי התפילות ללמוד תורה, חינוך,דינים והלכות עולם והנשים היו מקשיבות. עוד מנהג שהתפתח בשבת היה להיפגש כל צעירי  השכונה בגן העיר שהיו בו גן חיות עם ציפורים,קופים ועוד…   מסיבות במעגל החיים בריתות, אירוסין חתונות היו סיבה למסיבה בשכונה. כולם היו מגיעים לחגוג בבית בעל השמחה וכל אחד היה מביא איתו כיבוד לשמח את בעלי השמחה.
 
תמונה 3 
   
בכל חג היו משתתפים כמה חברים ושוחטים עז או עגל ומתחלקים. בעיר היו רק 3 בתי קולנוע: תפארת, נעמן
ותרצה וכן בית התרבות ששם היו מסיבות כל חודשיים. היינו מתאספים כל החבר'ה על הברזלים ומתכננים
לאן הולכים ואיך מבלים היום.  מקום הפרנסה המרכזי של העיר היה היקב היה גם בית חרושת לזכוכית שלא
קיים כיום ובית חרושת לגפרורים וכן מפעל " מצות ראשון". גם הפרדס היה מקום מאוד חשוב  בחיי ראשון של
אז והיו מגייסים שם נשים לעבודה בקטיף ובאריזת תפוזים כי זה היה מקור גאווה למשלוח פרי הדר תוצרת
ראשל"צ לחו"ל. הנשים אומנם עבדו אבל בהחלט ניצלו את המפגשים לעדכונים של כל החדשות והדברים
שקורים בשכונה.

מילון

האפלה
החשכת החלונות בתקופת המלחמה.

ציטוטים

”אמא הייתה אומרת "איצלח יא וואלדי"“

הקשר הרב דורי