גם כשקשה סוניה תמיד מצאה הנאה וכיף
סבתא שלי, סוניה (מורחובסקי) שבלין נולדה בשנת 1948. היא נולדה ברוסיה בעיר גורקי. באותן השנים היה שלטון דיקטטורי ואביה של סבתא שלי התנגד לשלטון. סטלין היה שולח את המתנגדים או לבית הסוהר או למחנה ריכוז או מגלה אותם לארצות רחוקות.
את סבא רבא שלי שלחו לאי שנקרא סחאלין שהיה 7 ק"מ מיפן. סבתא רבא שלי החליטה לנסוע איתו ועם בתה לאי המרוחק. אמא שלה הייתה בת 27 ואבא שלה היה בן 31 וסבתא שלי הייתה בת שנתיים. כאשר הם הגיעו לאי, נודע להם שפעם חיו שם יפנים ובזמן המלחמה גירשו אותם משם והבתים שנשארו שם היו קרואים פנזה. זה היה בית גדול עם גג מעוגל, זה היה בית קל ועמד על רגלי עץ גבוהות בגלל שבחורף הגובה של השלג הגיע ל 4 מטרים, השלג לא היה מגיע לכניסה של הבית.
חשוב לציין שהמשפחה של סבתא שלי לא קיבלה בית כזה, נתנו להם לחיות בפינה בחדר אוכל של החיילים, גידרו את הפינה שלהם בסדינים ושם היא חיה חצי שנה. לאחר החצי שנה אמרו להם שהם יקבלו בית אז ההורים שלה הלכו לסיור בבית וכשהם הגיעו לבית, הקירות היו שחורים ולא ידעו למה. הם האירו על הקיר עם גפרור כדי לראות והם ראו שהקיר שחור מתיקנים, כולם נבהלו והתחילו לבעוט בקיר והקיר נשבר. כאלו היו הבתים, חלשים ולא יציבים. לאחר זמן מה סבתא שלי הלכה לבית ספר שהיה על חוף הים ומוקף רשתות דייג שעליהם היו כל מיני עיגולי זכוכית שהיו מגיעים מיפן שבהם הילדים שיחקו. מכיוון שסטלין הגלה גם פרופסורים ומדענים הם לימדו את סבתא שלי והיא קיבלה חינוך והשכלה. הכיתה שסבתא שלי הייתה בה הייתה קטנה ובכל פינה ישבה כיתה אחרת עם פרופסור אחר.
כשהיו עונות מושלגות השלג הגיע לגובה גבוה ואם באותו היום הילדים עוד היו בבית ספר, הם היו מחכים עד שההורים שנמצאים בחוץ יחפרו את השלג ויוציאו אותם. לפעמים הילדים היו נשארים כמה ימים עד שיחפרו את השלג. הפרופסור האהוב עליה היה הפרופסור לבוטניקה שלימד אותה על הטבע והיא מאוד אהבה את המקצוע. היא והמורה שלה הלכו ולמדו על הטבע אחרי בית הספר, הם הלכו להתבונן על ראשנים ועל איך הם מתפתחים וגדלים, הם חקרו גם את היער ואת הצמחים שגדלים בו, למשל על פירות יער ועל כל מיני סוגי עצים נדירים. הם אפילו שתלו בצלים וצנוניות וכל מיני ירקות על יד בית הספר, מכיוון שלא היה מה לאכול ולא היו מספיק ויטמינים ומינרלים אז היא כיבדה את כולם.
בעקבות מה שהפרופסור לימד אותה, עד היום היא מבינה בצמחים ובחיות ומאוד אוהבת להתעסק עם כל עניין הטבע. כשהיא עוד גרה בלפיד כל השכנים ביקשו ממנה לעזור בגינה ולטפל בה וגם הגינה שלה הייתה תמיד פרחונית ויפה. לאחר שסטלין נפטר, אחרי כמה חודשים נתנו לכל מי שהוא היגלה לחזור לרוסיה וכשסבתא שלי הלכה ללמוד בבית ספר נורמלי היא עדיין ביקרה את הפרופסור ועשתה זאת גם כשהיא למדה באוניברסיטה ממש עד יום מותו. היא סיפרה לי שהוא היה חלק משמעותי בחייה ושינה לה אותם לטובה.
מילון
פנזהבית עם גג מעוגל הבנוי מעמודים גבוהים