מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ב- 1952.12.15 בפולין בעיר ליגניץ (ליגניצה) אימא שלי תמיד אמרה לי בוא הביתה' בפולנית: "חוץ דודומו".  

"ברית מילה" לא עשו לי ולאחי , מתוך פחד, המשפחה לא רצתה שידעו שאנחנו יהודים. חיינו כיהודים אנוסים (אנחנו ידענו שאנחנו יהודים אבל שמרנו את זה בסוד כדי שהגויים לא יגלו אותנו).

בשנת 1957 עלינו ארצה. גרנו ביפו ברחוב 60  יחד עם התושבים הערבים, ביחד איתם. היו לי חברים ערבים זה היה נורמאלי.  מאוחר יותר, עברנו לגור ב"גן תמר" ביפו , ואז אבא שלי נפטר. הייתי צעיר, בגיל 8 .

שנה לאחר מכן אימא שלי התחתנה בשנית עם אדם בשם יוסף, ויחד עברנו לגור במעברת בת-ים. יוסף, היה בשבילי לאבא, אבל לא קראתי לו אבא, קראתי לו דוד. גם לו היו שני ילדים והם היו לי לאחים לכל דבר.

בשנות השישים המאוחרות עברנו לגור ברמת יוסף, למדתי בבית הספר ממלכתי ז',  לאחר מכן עברתי לבית הספר ממלכתי ח' יד מרדכי .

כשסיימתי את כיתה ח' יצאתי לעבוד במסגרות בניין ולאחר מכן עבדתי בליפוף מנועים עד הגיוס לצה"ל. עשיתי שרות של שלוש שנים, וגם שרות נוסף כי נקלעתי למלחמת יום כיפור. במלחמה, הייתי בתפקיד נהג של מכלית סולר

לתדלוק טנקים ונגמשים. כך עשיתי שרות נוסף בצבא.

כשהשתחררתי מהצבא, למדתי בקורס  מעשי, והתחלתי לעבוד בתעשייה אווירית עד היום.

במאי 1977, התחתנתי ובשנת 1978 נולד לי בן בכור, בשם ישי בבית חולים סורוקה בבאר שבע  (השם ישי נבחר, על שמו של אבא של בת-אור).

בשנת 1979 עברנו לגור בערד. בשנת 1982 התחילה מלחמת לבנון הראשונה וגיסו אותי. בזמן מגורינו בערד נולדו לי עוד שתי בנות בשנת 1988 חזרנו למרכז הארץ,  בת-ים לאחר מכן לראשון לציון