גירוש יהודי בוקובינה, רומניה
האוקראינים והרומנים גירשו אותנו מבוקובינה, והביאו אותנו לאוקראינה.
בשנת 1940 האוקראינים והרומנים גרשו אותי ואת משפחתי מבוקובינה.
כשהגענו לעיר צנוביץ', אבא רצה לעשות תרגיל לאוקראינים ולברוח,הוא נתן לכל השיירה של 2000 איש לעבור
והוא ומשפחתי נשארנו אחרונים. השומרים הגרמנים, האוקראינים של השיירה שאלו את אבי :האם יש עד אנשים מאחוריהם, אבי "עבד" על השומרים ואמר להם: שיש עגלה עם גלגל שבור עם אנשים נוספים בתוכה. השומרים הלכו לחפש את העגלה, וכך נותרה השיירה שלנו ללא שמירה !
בזכות "התרגיל" של אבי כ – 200 אנשים , פליטים, הצליחו לברוח וחייהם ניצלו , שאר הפילטים בשיירה כ – 1800 איש המשיכו בהליכה עד לנהר בעיר מוגלוב באוקראינה, שם הטביעו אותם בתוך הנהר !
אחרי שהצלחנו לברוח , שהיינו אצל הדוד אהרון במשך 3 שבועות, לקחו אותנו ברכבת מצנוביץ', לטסניטרה.
בדרך לשם, האוקראינים ירו באבי ברכבת והוא נהרג.
המשכנו בדרך הנדודים עם הדוד למורגלוב, הייתי אז בגיל 8 והתחלתי לעבוד כדי לעזור לאמי שיהיה מה לאכול,
בזמן שהיינו במוגלוב, גרנו עם אח של אמי שדאג לנו. הוא היה סוחר, בעל קשרים רבים, כל צבא רומניה הכיר אותו משום שהייתה לו מסעדה ליד המחנה של הרומנים. מספר פעמים עצרו אותו ,אבל בגלל שהכירו אותו שחררו אותו מיד. באחת הפעמים שבה נעצר, הוא נכנס לבית סוהר. המפקד אמר לדודי שהוא מכיר אותו, ודודי אמר לו שהוא בעל המסעדה. מפקד המשטרה קרא לכל החיילים וסיפר להם שדודי היה מאד נחמד אליו ונתן לו אוכל בחינם, וכך שוב ניצל דודי והוא שוחרר מיד.
כשהיינו במוגלוב, שמעתי שיש רכבת המסיעה ילדים יתומים חזרה לרומניה, החלטתי גם לנסוע. עליתי לרכבת למרות שלא הייתי לגמרי יתום. (יתום מאבי ). ברכבת נעצרתי, בבוקר הורידו את כל מי שלא היה לו אישור נסיעה, והביאו אותי לבית משפט במוגלוב. דנו אותי למוות. למזלי, היה יהודי עשיר, שעזר למשפחתי והוא שיחרר אותי, תמורת סכום גדול של כסף. כך חזרתי לגור בבית אימי.
נסענו חזרה לרומניה, בשלום. בשנת 1947 ממשנו את החלום ועלינו לארץ ישראל !
אני וסבא משה, יחדיו בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר עליות, רמת גן
והיום אני פנסיונר, המשתתף בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר עליות, ברמת גן ומספר את סיפורי המשפחה לנכדי אביב.
מילון
בוקובינהמדינת רומניה, אזור היסטורי המחולק כיום בין רומניה, מולדובה ואוקראינה.
ציטוטים
”"אני ממציא פטנטים"“