מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בחיפה בשנת 1955, בת שלישית ואחרונה להוריי ואחות לשני אחיי, אמנון בן 8 ושמואל בן 3. בשנה שנולדתי נגמרה תקופת ה"צנע", משטר של חסכון וחוסר כלכלי שהונהג בארץ בשנות חייה הראשונות של המדינה. כשהייתי בת שנה פרצה מלחמת קדש. כתינוקת ישבתי במקלט וספגתי את הפחד בהרגשה שמישהו מסיבה לא ברורה לתינוקת בת שנה רוצה להרע לי.

כשהייתי תלמידה בכיתה ו' התחילה מלחמת ההתשה, הרדיו והעיתונים היו מלאים באיומים של המדינות השכנות לנו, על כוונתם להשמיד את המדינה ולזרוק אותנו לים. שוב חוויתי את ההרגשה שהחיים שלי לא רצויים למישהו. באותו זמן נראה היה שקיימת סכנה לקיום מדינת ישראל. אבא שלי היה מנהל מוסך  – בו עבדו ערבים רבים .היו שני פועלים, אסד וגורג, שהם ומשפחותיהם היו מאוד קרובות למשפחתי ומאוד אהובות עלי. כאשר היה נראה שהסכנה מתקרבת, אסד וגורג אמרו להורים שלי שהם יקחו אותי ואת סבתא שלי אליהם כדי לשמור עלינו.

ב – 6 ביוני 1967 פרצה מלחמת ששת הימים. לאחר שישה ימים בסיום המלחמה תחושת הפחד מהשמדה הפכה לתחושת הקלה ושמחה אני זוכרת שבמיוחד שימח אותי שחרור ירושלים. מיד בתום המלחמה החלו ההכנות לבת המצווה שלי. המשפחה והחברים הוזמנו לדירת הוריי, קנו לי חולצה חדשה רקומה ומכנסיים קצרים לבנים. אף אחד לא שאל אותי מה אני רוצה ובכול זאת הייתי מרוצה מתשומת הלב ומהחגיגה. המתנות שקיבלתי היו אותה מתנה בצורות שונות, ספרים ואלבומים שונים ומשונים על  "מלחמת הניצחון". אולי זו  עוד סיבה לכך שאני שונאת מלחמות וכל מה שקשור בהן.

הזוית האישית

סבתא נעמי: סיפרתי מקרוב לעמית על אירועים שאולי את חלקם היא כבר ידעה ועל אירועים שהרחיבו את חיי לגביה הנכדה עמית: הקשבתי לסבתא והבנתי כי מה שאני כבר יודעת עליה מתחזק על ידי הסיפורים שלה ומעורר אצלי ידיעות חדשות.