מאגר סיפורי מורשת

השם של סבי הוא איתן, בתימן קראו לו שמריה. הוא עלה לארץ ישראל בגיל 13 בשנת 1949. הוא עלה למעברה בראש העין . במעברה תנאי המחיה היו קשים מאוד, בחורף היה קר מאוד ובקיץ חם מאוד וכמעט ולא היה מזון וסבלו מצפיפות רבה, בצריף אחד גרו מספר נפשות גדול.

לאחר מספר שנים שלחו את סבי לפנימיה, בפנימיה זו למד ועבד עד גיל 18, בסיום הלימודים הוא התגייס לצה"ל. לאחר מספר שנים סבי התחתן עם סבתי. נולדו להם 4 ילדים. 2 בנות ו-2 בנים. הבן הראשון הוא אבא שלי. המקצוע של סבי היה בתחילה צבעי. סבי היה מוכשר מאוד כך מעידים עליו עד היום.

 

לאחר מספר שנים סבי עזב את התחום והתחיל לעבוד במועצה הדתית קריית-ים. בעבודה זו היה אחראי על המקווה בקריית-ים ועל שירותי דת נוספים, בתפקיד זה עבד כ-30 שנה עד ליציאתו לפנסיה בגיל 67 .

 

אנו חוגגים את החגים אצל סבי וסבתי, היא מבשלת ממש טעים. בשבתות שאנו באים אליהם ומתארחים אנחנו באים עם סבא שלי לבית כנסת והוא תמיד רוצה שנקרא בתורה.

הוא אומר שבתקופתו בפורים תמיד אימו תפרה לו תחפושות, תמיד היה לו את התחפושת הכי יפה, הוא אומר: "שגם היום שסבתא שלי תופרת לבת דודי חולצות הוא נזכר ברגעים האלה".

 

הוא מספר כשפעם אחת הוא לא ידע מה הוא היה רוצה שהיא  (אימו) תסרוג לו הוא ביקש ממנה שתנסה לסרוג לו שריף כמו המערבונים שהוא אהב לראות. הוא מספר שזאת הייתה התחפושת הכי אהובה עליו וגם הכי יפה שסרגה לו "חבל שלא שמרתי אותה" הוא אומר.

 

סבי התגייס לצבא שם הוא שירת ב"גולני" ושם הוא נלחם במספר מלחמות ישראל: יום כיפור וששת הימים. הוא אהב להיות בצבא הוא שירת בנאמנות בצבא הוא הכיר חברים רבים שליוו אותו במהלך חייו חלקם חברים שלו עד היום וחלקם כבר לא איתנו. שסיים את הצבא עבר לקריית ים עם סבתא שלי.

 

לסבי 2 אחיות ו-2 אחים. ואח נוסף שנפטר. סבא שלי תולה תמונות של כל הנכדים על קיר גדול בבית, הוא אומר: "שכל פעם שהוא נכנס לבית הוא מסתכל על הנכדים לפחות חצי דקה". הוא סידר את זה לקבוצות של אחים אחד ליד השני. לסבי 13 נכדים ו- 3 נינים.

סבי מאוד אוהב לטייל והוא לקח אותי למוזיאון המדע, ולבסיס חיל האוויר שבחיפה, לגן חיות ולעוד מקומות…

כל סיום חג הוא מביא לי מתנה קטנה. יש לו מחסן שבתוכו יש עתיקות, משחקים ואקווריום עם דגים. ואני מאוד נהנה להיות שם.