מאגר סיפורי מורשת

"תאודור הרצל'. הגענו לחיפה ושם קבלו אותנו אנשי הסוכנות, הם הסיעו אותנו במשאית  למושב שגב שבצפון,

מאד לא רצינו לגור בשגב רצינו להגיע לעומר שבדרום כי ההורים של בעלי הגיעו לארץ לפנינו והתגוררו במושב

עומר שבדרום, רצינו מאד לגור לידם.

ההורים שכל כך ציפינו לנו ושמחו לקראתנו, הגיעו לקחת אותנו למושב עומר. בעלי נסע לנמל חיפה להוציא את

הציוד שלנו וכל התכולה, הוא נכנס למשרדי הסוכנות היהודית לבקש העברה משגב לבאר שבע. הוא ניסה מספר פעמים והם התעלמו מבקשתו, ולא החזירו תשובה. רק לאחר הפצרות רבות ובקשות חוזרות ונשנות קבלנו את ההסכמה שנעבור לגור באופקים. למרות שבקשנו לגור בעומר, העדפנו אפשרות זו של אופקים הנמצאת בדרום

הארץ וסמוכה יותר למקום מגוריי הורי בעלי.

כשהגענו לאופקים קבלנו צריף קטן מאד, ללא מים וללא חשמל. התנאים היו קשים. בתקופה זו ילדתי בן

נוסף ברוך ה' והצריף היה קטן מידי עבורנו. פנינו בבקשה לעמידר לקבל דירה ונתנו לנו דירה בנויה, ההרגשה

הייתה הרבה יותר טובה.

בצל המלחמות

בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים, קבלנו הוראה מאנשי הג"א לשים שקי חול בחלונות או שמיכות

ואסרו עלינו לצאת בשעות הערב. החל מהשעה שמונה בערב כבר אנשים לא היו יוצאים לרחובות, היינו רתוקים

למהדורות החדשות פתחנו את הרדיו בעוצמה שקטה. באופקים הוקם מחנה של חיילים, החיילים היו מגיעים

אלינו לבתים, מתקלחים, אוכלים ושותים כל השכנות היו מכינות אוכל ומטעמים ומביאות לחיילים שהיו במחנה.

גם את מלחמת יום הכיפורים חוויתי בארץ. המלחמה פרצה בעיצומו של יום הכיפורים  בשנת 1973. היינו

בבית בצום ופתאום ראינו המון רכבים. בדרך כלל, ביום הכיפורים הכבישים ריקים מרכבים נוסעים ואז הבנו

שמשהו רציני מתרחש. מיד שמענו את הרכבים צופרים והודיעו שיש מלחמה. החיילים נכנסו באמצע התפילה

והוציאו הרבה מתפללים כדי להתגייס למלחמה. במהלך המלחמה גיסי נלקח בשבי למצרים, ודאגנו לו מאד,

לא ידענו מה קורה אתו ומה מצבו. כל המשפחה הייתה בפחד נורא. לאחר מספר חודשים הוא שוחרר ,

וכאשר הוא חזר הוא סיפר לנו מתלאותיו בכלא המצרי. הוא סיפר שהוא קבל מכות חזקות ונוראיות ובקושי

הביאו לו משהו לאכול . הוא גם סיפר לנו שתוך היותו בשבי התיידד בכלא עם שוטר מרוקאי מהעיר אגדיר

ששירת בכלא של מצרים ויצר איתו קשר טוב. הוא היה משוחח איתו וכך נודע לו שהוא ממרוקו מעיר אגדיר.

השוטר ריחם עליו והיה מספק לו לחם וחלב.

לאחר מכן, נולדו לי עוד שני בנים, המשפחה גדלה והתרחבה ושוב הבית היה קטן בשבילנו. פנינו לעמידר

לבקש דירה יותר גדולה וקבלנו מהם ברוך ה'. הילדים גדלו והלכו לגן ,לבית הספר יסודי, שהיה אז באופקים.

לתיכון היו צריכים לנסוע לבאר שבע. בסיום התיכון התגייסו לצבא.

בעלי עבד במושב ולאחר מכן כספר בבסיס חיל האוויר. גם אני עבדתי בתחילה עבדתי כשלושה חודשים

בשדה בחקלאות ולאחר מכן התחלתי את עבודתי בגני הילדים. בהמשך עבדתי במרכז לנוער תשע שנים.

לאחר תשע שנים עבדתי בגן נעמת ארבע עשרה  שנה עד שיצאתי לפנסיה.ב"ה ילדי התחתנו וכרגע יש לי

שבעה עשר נכדים ושתי נינים, מחכה לעוד. אני מאושרת ושמחה מילדי, מנכדי וניני. אני שמחה לגור בארץ

אני שמחה להכיר את כולם ושכולם מכירים גם אותי.

אופקים זה כמו משפחה חמה וטובה.