מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ברכת הרבי התקיימה

הסבתא ציפורה המספרת
הנכדה שמחה המתעדת
בסיום היחידות הרבי פנה אלינו ואמר : ''אתם חוזרים עכשיו הביתה, לארץ ישראל ה' יתברך ייתן לכם זרעא חיה וקיימא. ושתבשרו בשורות טובות''

שמי ציפורה כהן. נולדתי בשנת 1942 בבית החולים הדסה שבחיפה להוריי שלמה ועטיל וקסמן ז"ל.

הורי היו ניצולי שואה. הם הכירו אחד את השני בארץ, שניהם היו ממשפחות רבנים חשובים.

בנות הילדות שלי הייתי בגנים דתיים, וכשהגעתי לגיל שש, גיל בית הספר, התלבטו הוריי לאיזה בית ספר לשלוח אותי. באותה תקופה לא היו בחיפה הרבה בתי ספר דתיים וחרדים. היו בתי ספר שהשתייכו  לתנועת "המזרחי" שגם הם דתיים, לאחר שאבי התייעץ עם רבנים שיעצו לו לשלוח אותי  לבית ספר "בית יעקב" שהיה יותר חרדי. למרות ששכר הלימודים היה שם גבוה יותר. הם אמרו לאבי, שכדאי לו לעשות מאמץ ולשלוח אותי לבית ספר "בית יעקב" כי החינוך שם הוא יותר חרדי.

ואומנם, למדתי שם שמונה שנים, עד לסיום בית הספר היסודי. כשסיימתי עברתי ללמוד בסמינר למורות וגננות, ואכן, סיימתי את לימודיי התיכונים כולל סמינר לגננות.

כשהייתי בת 20 הייתה לי חברה טובה בשם מלכה גרודקא, שהתחתנה עם בחור חסיד חב"ד והם גרו בכפר חב"ד.

בעלי לעתיד,  אהרן, גר גם הוא בכפר חב"ד, ועמד לסיים  את שירותו הצבאי. חברתי מלכה פנתה לבעלי, והציעה לו  שיכיר אותי, חברתה מחיפה בוגרת "בית יעקב", אבל בעלי ענה לה, שקשה לו להגיע לחיפה, מפני שהוא עדיין משרת בצבא. הוא הציע לה שהיא תזמין אותי לשבות אצלה בכפר. ואומנם, הגעתי לשבת לכפר חב"ד ונפגשנו בביתה של החברה. ישבנו ושוחחנו עד אחד בלילה.

בהמשך נפגשנו עוד כמה פעמים והחלטנו שאנחנו מחליטים להינשא. בעלי סיפר לי שיש לו בית פרטי של 2 חדרים. אחר כך ההורים שלו וההורים שלי נפגשו, וקבעו שהם נותנים חתונה ורהיטים. קבענו את מועד החתונה, וסיכמנו שאחרי החתונה אחפש עבודה בתור גננת. בעלי התחיל לעבוד בתור נהג משאית ואני עבדתי כגננת ב"רשת גני חב"ד" במשך עשרים שנה. ולאחר מכן פתחתי משפחתון פרטי ועבדתי כ-33 שנה.

לאחר נישאנו כשלא נפקדנו בילדים. טופלתי אצל רופא מומחה, הוא נתן תקווה שבעז"ה עם הזמן יהיו לנו ילדים.

באותה תקופה גיסי דב בער למד אצל הרבי בארצות הברית, ועמד להינשא באמריקה. הדוד של בעלי, רפאל כהן, הציע לנו שניסע לחתונה, ובהזדמנות זו נקבל ברכה מהרבי. וכך היה עשינו מאמץ גדול ויצאנו לדרך. השתתפנו  בחתונה, והתארחנו אצל גיסתי סלבה. המזכירים של הרבי סידרו לנו תור ליחידות אצל הרבי. נכנסנו ליחידות אני ובעלי וכמובן, כתבנו בעיקר על כך שעדיין אין לנו ילדים ועוד כמה דברים. הרבי התעניין על שאר הדברים שכתבנו, ולא הזכיר את העניין שעדיין אין לנו ילדים.

בסיום היחידות הרבי פנה אלינו ואמר: "אתם חוזרים עכשיו הביתה, לארץ ישראל ה' יתברך ייתן לכם זרעא חיה וקיימא. ושתבשרו בשורות טובות".

הגענו לארץ ישראל, וכך היה, ב"ה נכנסתי להריון ומיד הודענו לרבי במכתב. הרבי ענה לנו במכתב ברכה. לפני הלידה כתבנו עוד מכתב לרבי. והוא ענה בלשון: "ואכפול ברכתי" ואכן, נולדה לנו בת ראשונה ואחר כך נולדו לנו עוד בן ועוד בת.

מילון

יחידות
הוא מושג בחסידות שפירושו פגישה פרטית עם הרבי. החסיד נכנס לחדרו הפרטי של הרבי ומקבל הוראות אישיות לעבודת השם שלו ותשובות לשאלותיו. אצל חסידים נהוג לא לשבת במהלך היחידות וכן לא להושיט את היד לרבי, למרות שהרבי מושיט לו את ידו שלו.

ציטוטים

”נולדה לנו בת ראשונה ואחר כך נולדו לנו עוד בן ועוד בת וברכת הרבי התקיימה.“

הקשר הרב דורי