מאגר סיפורי מורשת

הסיפור שלי הוא על מרגוט – סבתא רבתא שלי שהייתה בתנועת נוער חלוצית ומאז היותה נערה תמיד חלמה לעלות לארץ. גם אביה שהיה אדם דתי, מאד רצה לעלות לארץ ישראל לפלסטינה. אבל אימא שלה היה אישה מאד שמרנית ולא רצתה לעזוב את עיר מולדתה ואת כל משפחתה שחיו יחדיו. יום אחד, מרגוט החליטה בכל זאת לעלות עם תנועת הנוער לבדה בלי משפחתה. היא קיבלה את בירכתו של אביה ויצאה לדרך קשה וארוכה.

מלייפציג הם נסעו לברלין, נשארו שם מספר ימים עד קבלת אישור נסיעה לאוסטריה וברגע שהם קיבלו את האישור הם נסעו לווינה ושם הם היו צריכים להתייצב בכל יום מחדש במשרדו של אדולף אייכמן ולחתום כדי לוודא שהם לא ברחו. תוך כדי השהייה בווינה המארגנים בדקו דרכים להימלט לאיטליה כי משם יצאו האניות לארץ. וכך כעבור מספר שבועות הם מצאו מבריחי גבול אשר הסכימו להעביר אותם בלילה דרך הרי האלפים את הגבול. הם הלכו בלילה בשקט בשבילים צרים ומסוכנים בהרים הגבוהים. הם לא הורשו לדבר ביניהם ולבשו בגדים בהירים כדי שלא יזהו אותם. כך צעדו לילה שלם עד שהגיעו לאיטליה ונסעו לוונציה.

בוונציה הם נשארו גם כן מספר שבועות עד שמצאו להם מקום באחת האניות  ששמה ליזל. הצפיפות על האנייה הייתה מאד קשה. אמהות עם ילדים ישנו בתאים ועל דרגשים וצעירים ישנו על הסיפון ללא שמיכות ללא הגנה. אוכל גם כן היה בהקצבה ולא היו מספיק מים. ככה הם שטו במשך שבעה ימים ולילות עד שהתקרבו אל חופי הארץ.

אניות של הצי האנגלי אשר סיירו כל הזמן בשטח גילו אותם ואותתו להם לשוב ולחזור מאין שבאו. הם עשו תפנית אבל לא ממש חזרו כי ברגע שיצאו משדה הראיה של הצי האנגלי הם הסתובבו ושבו לשוט לכוון חופי הארץ. הם המתינו לשעות החשיכה וכשהיה לילה חשוך ואפל הם שטו לכיוון חוף דרומית לחיפה וכאשר היו מספיק קרובים נתבקשו כולם להשליך מה שיש להם ברכוש לים ואז לקפוץ למים ולשחות אל החוף. כל רכושה של מרגוט היה נקניק שאבא שלה הכניס בו יהלום קטן וזו הייתה הנדוניה שקבלה מאבא שלה לחיים. היא לא זרקה את הנקניק לים, אלא החזיקה בו חזק וקפצה למים ושחתה לארץ. על החוף חיכו להם משאיות שלקחו אותם למחנה עולים בבת גלים. שם היא יכלה להישאר רק יומיים ואז נאלצה לעזוב ולישון בגנים ציבוריים עד אשר יימצא לה מקום שבו תוכל לחיות.

הזוית האישית

לבסוף, למרות המסע הארוך והבריחה הקשה היא מצאה חיים ועם חלוצים נוספים הקימה את שכונת כרמליה שבחיפה ובנתה שם את ביתה.