מאגר סיפורי מורשת

אני רוצה לספר על חג הפסח (בשנת 1953) שעשיתי בילדותי בפרס.

הייתי אז ילדה קטנה בת שבע. אני זוכרת את כל תהליך ההכנות והניקיונות שעשינו בביתנו במשך שלושה חודשים. הורי היו מקפידים  מאוד  על הכשרות של חג הפסח. במהלך כל הניקיונות היינו צובעים את הבית, והמוסלמים היו יודעים שבחג היהודים שולחים את השטיחים שלהם לניקוי יבש.  

המוסלמים היו באים עם משאיות ומעמיסים את כל השטיחים לניקוי ומחזירים את השטיחים לקראת החג. הם לא היו נותנים קבלות עבור ניקיון השטיחים, אלא הכל היה מבוסס על  אמון ולחיצת יד. היינו סומכים עליהם!  

גם את כל הסירים הם היו לוקחים לבית מלאכה והיו מלטשים ומבריקים אותם כמו חדש.  

תהליך הכנת המצות היה מעניין. היהודים היו משכירים מאפיה, צובעים ומנקים אותה ביסודיות. הם קנו חיטה, ישבו וניקו אותה שבע פעמים. לאחר מכן הם טחנו  את החיטה בעצמם בכדי שחלילה אף גוי לא יגע בה. אפיית המצות נעשתה חודש לפני חג הפסח. המצות היו גדולות. הם קנו  בד לבן ועטפו בו את המצות. לאחר מכן הם הביאו אותם הביתה. בכל בית היה מרתף קריר ואוורירי. הייתה  לולאה בתקרה  ושם היו תולים את המצות עד ערב החג, בכדי שהילדים לא יגעו בהם.  

אנו כילדים היינו מחכים וסופרים את הימים עד החג בכדי לאכול את המצות!

כמה ימים לפני החג הורי יצאו לקניות. הם קנו את כל הנדרש לברכות. את התבלינים הם הכינו בבית ובמשך כל ימי החג לא היינו קונים דבר ולא היינו אוכלים בחוץ, מלבד פירות וירקות.

כשערב החג היה מגיע כל השכנים היו מתאספים בביתנו ומביאים מאכלים טעימים שכל אחד מהם הכין . גם השכנים המוסלמים היו מגיעים לשמוח עמנו והיו חוגגים כאילו זה החג שלהם. הם אהבו לאכול את מאכלנו ולהאזין לאגדת יציאת מצרים! הסיפורים היו נמשכים עד אור הבוקר. היינו מניחים את כוס אליהו הנביא, כדי שיבוא וישתה ויברך את ביתנו ואת כל מי שישב אתנו. לאחר מכן המבוגרים היו מחביאים את האפיקומן וכל הילדים היו הולכים לחפש ומי שהיה מוצא אותו היה מקבל מתנה גדולה. זו הייתה חוויה גדולה עבור הילדים. במשך  שמונה ימי חג היינו נוסעים לדודים ולדודות, לחברים ולשכנים כדי לברך אותם בחג שמח וכשר. גם הם היו באים אלינו לברך, וזאת משום שלא היו אז טלפונים. הייתה אחדות ואחדות משפחות  ולכך אני מתגעגעת מאוד. אצלנו  בבית היה חדר המיועד לאורחים, שבו ארחנו  כל שמונה ימי החג. לילדים היה אסור להיכנס לחדר זה. הם היו  נכנסים רק כשהאורחים הגיעו. זו הייתה  החוויה שלי כילדה!

 

תשע"ו, 2016