מאגר סיפורי מורשת

סבא מרדכי

סבי למד ועבד בבית ספר אליאנס במראקש שבמרוקו.

בית הספר היה מחולק לאגפים: אגף בנות שהיה עם 12,000 תלמידות. ואגף הבנים עם 10,000 תלמידים. ביה"ס היה מתרומות של יהודים אמריקאים שלקחו את החסות עליו והיו מממנים לו את הכל.

הבוקר נפתח במסדר, המנון וקבלת המנהל. לכל שכבה היה צבע חולצה אחר.

כל כיתה הייתה עומדת בשתי שורות ישרות, לאחר מכן הלכו כולם בשתי שורות ישרות לתוך הכיתה וכשהמורה נכנס כולם היו צריכים לעמוד ואז התחיל השיעור. מי שהפריע או שלא עמד הלך מיד למנהל. אסור היה לענות למנהל, ומי שהעז מצא את עצמו מחוץ לבית הספר. בהפסקה המנהל היה עומד במרכז החצר ומסתכל לכל הכיוונים, כולם פחדו ממנו, אפילו המורים. היה אסור לפגוע מילולית וגם פיזית, מי שפגע היה מורחק מבית הספר.

היה שם גם חדר רוגע, חדר מיוחד לילדים מסכנים, מופרעים, או עם בעיה כלשהיא והיו שם אנשי צוות מיוחדים שהיו עוזרים לאותם ילדים.

הארוחות בבית הספר היו מתנהלות כך: היו שני שולחנות ארוכים, אחד מכוסה במפה לבנה לעניים, והשני במפה אדומה לעשירים. בשולחן של העניים היו תמיד שומרים שמשגיחים שהם יאכלו את האוכל שבית הספר נותן כי לא היה להם הרבה אוכל בבית, וגם היו מביאים להם עוד אוכל לבית. לעומת זאת, בשולחן של העשירים לא היו שומרים שישמרו שיאכלו את האוכל, כי אם הם לא יאכלו יש להם גם ככה בבית.

פעם בחצי שנה היו מחלקים בבית הספר בגדים, בכל ערכה היה: מכנס, חולצה, נעליים, גרביים, ומעיל. העשירים חלקם היו לוקחים וחלקם לא, יש כאלה שאפילו נעלבו שנותנים להם בגדים כאילו שהם חסרי כל, אבל לעניים היו אפילו נותנים שתי ערכות בגדים בגלל שידעו שאין להם בבית.

כל שבוע היו צריכים התלמידים להתקלח פעמיים, בבית הספר, לכל אחד היה סבון ומגבת שהוכנו בשבילו,  היה מקלחות לבנים ומקלחות לבנות.

לאחר שהיה תלמיד, עבד סבי בבית הספר עוד שנתיים. סבי גם היה אחראי על המקלחות של הבנים ועל השולחן של העניים. בבית הספר היה בית דפוס מיוחד לספרים, כל תלמיד היה מקבל ספרים, מחברות, חוברות, כלי כתיבה, תיק וכל מה שהיה נחוץ לתלמיד. כל חופש גדול הוא והעובדים האחרים היו עושים סטים של ספרים, מחברות, חוברות, כלי כתיבה, תיק ועוד… הם היו עובדים לפעמים 3 או ארבע שעות מעבר לזמן המקובל בכדי לסיים את העבודה