מאגר סיפורי מורשת

הוריי היו בין מייסדי קיבוץ גת. כל חיי עברו עליי בקיבוץ גת. כשנולדתי, בארץ היה שלטון המנדט הבריטי. תמיד ריחפה מעלינו הידיעה שאין לנו קרובים וסבים מכיוון שהם הושמדו בשואה. בחזרתי מבית היולדות ברחובות, הוכנסתי לבית התינוקות של הקיבוץ, מקום שבו היו מטפלות מומחיות בטיפול ילדים, מים זורמים, וחימום כל שהוא. להורים היה חדר קטן, עם מיטה וארון קטנטן, ללא מים ושירותים. המבוגרים התקלחו במקלחת הציבורית, שם גם היו שירותים ציבוריים. את האוכל אכלו בחדר האוכל, הכביסה במכבסה ובקומונה. לנו הילדים היו התנאים הפיזיים הכי טובים שאפשר היה לתת בימים ההם. את האוכל בישלו עבורנו במטבח המיוחד לילדים, היו לנו מים זורמים מקלחת ושירותים, בבית הילדים, חדרי השינה הכילו 4 מיטות, פרוזדור שחיבר בין החדרים, שאפשר היה לרוץ בו ולהשתולל. חדר אוכל עם כיור לרחיצת כלים, וכיתה לפעילות יומית ולימודים.

כשנולדו ילדיי גם הם התגוררו באותם בתי ילדים, אבל בתנאים פחות נוקשים. כבר בגן הכניסו אותנו לאחריות, דגם של עולם המבוגרים. זכור לי צחצוח הנעליים ביום שישי, שבסופו נשארתי מלוכלכת כולי במשחה, בכדי להתנקות נעזרנו בנפט. היום המיוחד היה ה"גרנט", שבו היו מנקים יסודי את בית הילדים, כולל פנלים. ריח הפליט התפשט באוויר, לאחר ריסוס מזרני עשב הים שלנו. בימי שישי בגן, נהגו לקשט אותנו בסרט מבריק ויפה שנקשר לשיער.

פעמיים בשנה קיבלנו בגדים חדשים, בפסח ובראש השנה. הצבע היה כחול או גרנט ולפעמים חולצה לבנה, שאר הבגדים הועברו אלינו מהגדולים, רובם עם טלאים, פעם התלוננתי לאמי  על הטלאים, תשובתה הייתה שלא חשוב הטלאי והצבע. חשוב מאוד שהבגד יהיה נקי! גם נעליים הועברו אלינו מהגדולים, אישית העדפתי ללכת רוב השנה יחפה, הנעל פשוט הכאיבה. לימי גשם היה מגף גומי.

את רוב הזמן הפנוי בילינו בחוץ בטבע, משתמשים במה שיש מסביב, שקי התבואה, חלקי מכונות, ארגזים מעץ, כל דבר אחר שנמצא  בחלק המשקי. מקום ששימש לנו למגרש משחקים חלומי. רוב שטחי הקיבוץ התמלאו בפרחי בר בחורף ובאביב. היה כיף לטייל בהם כמו בג'ונגל. במגרש ליד כיתות חברת הילדים, בהפסקות ובחופשים שיחקנו במשותף כל ילדי החברה, כדורגל, הקפות, גולות, קלאס, ועוד.