מאגר סיפורי מורשת

בעבר היה מקצוע הדפוס עבודת אמנות שנעשתה בבית מלאכה קטן. היום תופס מקצוע הדפוס מקום רב

חשיבות בחיי האדם, התרבות, התעשייה והמסחר. לפני המצאת הדפוס היו נכתבים הספרים בציפורן ובדיו.

כתיבת ספר כזה נמשכה זמן רב ועלתה הרבה כסף, לכן הספר היה נחלתם הבלעדית של העשירים ובעלי

אמצעים. כל זאת לפני מאות שנים ספורות.

לאבי היה בית דפוס בוורשה שבפולין. בתחילת מלחמת העולם השנייה הוא ברח לרוסיה ושם עבד בכול

מיני עבודות רק לא בדפוס. בשנת 1958 עם עלייתנו לארץ ישראל חלם אבי על פתיחת בית דפוס.

בתחילה התחיל לעבוד בבית דפוס. אחרי פרק זמן קצר התאפשר לו לקנות מכונת דפוס ידנית וארגז אותיות.

במבנה קטן מעץ, אבי פתח את בית הדפוס עם מכונה ידנית וארגז אותיות. אני שלא היה לי שום ידע בדפוס

התחלתי ללמוד מאבי את סדר (איסוף אותיות ידנית).

 

עם השנים והתפתחות הדפוס, הצרכים של האנשים הלכו והתרחבו, גדל קהל הלקוחות של בית הדפוס

שלנו והדרישות לסוגים שונים של עבודות הלך וגדל. אחרי המכונה הידנית הראשונה, נרכשו עוד מכונות

דפוס חשמליות, אוטומטיות וממוחשבות . בשנת 1977 נרכשה מכונה חדשה אוטומטית נוספת.

שיטת ההדפסה החדשה נקראת אופסט. ההכנה לדפוס אופסט דרשה החלפת מערכת גרפיקה. קודם זה היה 

סדר אותיות ידני ובאופסט נדרש סדר יד לגרפיקה ממוחשבת. הדפוס המשיך להתפתח ולהתקדם ונרכשה גם

מכונה דיגיטלית, בשיטת הדפסה ממוחשבת איכותית ובצבעים.

 

הדפוס שהתחיל אבי בישראל בשנת 1958, עם ארגז אותיות ומכונה אחת, עבר לדור שני אלי, שרה ולבעלי

משה ז"ל. הוא התקדם והתפתח, שינה שיטות הדפסה וגדל במספר מכונות.  עסק הדפוס המשפחתי, כיום

עבר כבר לדור השלישי ומנהלים אותו שני בני, חיים וגולן. הם ממשיכים את דרך המפעל המשפחתי שבנה

אבי ועובר מדור לדור כבר שלושה דורות.

לבית הספר שנתן לי הזדמנות להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי , פרויקט לימוד מחשבים בשיתוף של התלמידים והאזרחים הותיקים. יחד העלינו סיפורים ובנינו מצגות תיעוד. תודה לילדי כיתות ו' ולמורות

המלוות: איילת, נוגה ועידית. תודה לתלמיד החונך שלי דין סבן

תודה לנכדי, רועי רייכנשטיין, שעזר לי ושני בני חיים וגולן שעזרו בצילומים ועריכת המצגת.