מאגר סיפורי מורשת

בין שני עולמות

שמי פנינה ירוחמי אני סבתא של גיל ורון אחיות תאומות לבית בקאל. במסגרת הזו של "הקשר הרב דורי" אני רוצה לספר על שני המקורות המשפחתיים אליהם אני שייכת… שניהם מקורות ציוניים אך שונים במהותם זה מזה. מהם הושפעתי מאוד מאוד והם שעיצבו את אישיותי כאדם, כיהודייה וכישראלית. שני המקורות גם יחד לאורם גדלתי והתחנכתי, הם שהשפיעו והמשפיעים עלי עד עצם היום הזה.

בכל מהלך חיי- ילדותי, נערותי ובגרותי- משני העולמות הללו, שאבתי אמונות, ערכים, ודרכי התנהגות והם שעיצבו את  אישיותי… ועל פיהם חינכתי את בני המשפחה הגרעינית שלי יחד עם יוסי בן-זוגי. את הסיפור המופלא הזה אני מספרת לכן גיל ורון יקירותי, וזאת על מנת שתדענה מהם מקורותיכם וכדי שגם אתן תמשכנה ותספרנה אותם לדורות הבאים. תקוותי  שתיישמו את: "הקשר הרב דורי"…

אתחיל לספר את סיפורי בסיפור קורותיה של משפחת סבי מצד אימי.

נולדתי בעיר צפת בת בכורה להורי שרה ונתן.

הורי, שרה ונתן

לא  נולדתי בבית-חולים רגיל, אלא בבית הורי, ע"י מיילדת פרטית. לא היה בית יולדות בצפת של אותם הימים. זה היה עוד לפני קום המדינה. חיש קל הפכתי להיות מרכז המשפחה המורחבת…הייתי גם  הנכדה הבכורה והאהובה מאוד של סבתא וסבא ההורים של אימי…חינקה ומרדכי רוזנטל, שגרו בשכנות לנו. אני דור שמיני בארץ מצד סבתא שלי. ודור שישי מצד סבא שלי. כשגדלתי למדתי לדעת שהעבר של משפחתי הינו עשיר מאוד ורב תהפוכות.

שמו של סבא הוא מרדכי רוזנטל וגם הוא נולד בצפת. שמה של סבתי הוא חינקה לבית כהן וגם היא נולדה בצפת.

בהיותי הקטנה במשפחה קיבלתי הרבה פינוקים ואהבה.

סבתא פנינה בת 8 חודשים

כשגדלתי קמעא סבא סיפר לי על משפחתו סיפורים שאהבתי מאוד לשמוע. חשוב לי לספר מספר דברים חשובים: סבא וסבתא היו אנשים דתיים מאוד  הנהיגו בביתם מנהגי כשרות, שמרו על השבת ועל החגים. סבא הלך שלוש פעמים ביום לבית הכנסת וכמובן בשבתות ובחגים גם סבתא הייתה מתלווה אליו. אני גדלתי בבית חילוני. הורי צעירים חילוניים שהתרבות החילונית הייתה בסביבתם. הם קראו ספרות חילונית שמעו מוזיקה קלאסית והתרחקו מהדת .אני שביליתי הרבה שעות בבית סבא וסבתא, אהבתי אותם מאוד, טיילתי איתם מדי שבת בבוקר בחיק הטבע הפראי של צפת ההררית. כמובן שבחגים ובשבתות הלכתי איתם לבית הכנסת הקטן שהיה בשולי הרחוב שבו גרנו.  עד היום כשאני נזכרת  בימים של אז עדיין עולה באפי ריח הנרות והבשמים שהיו בבית-הכנסת השכונתי הקטן. בילינו הרבה שעות ביחד והושפעתי מהם עד מאוד. שמעתי מפיהם הרבה סיפורים על קורות המשפחה.

במיוחד אהבתי לשמוע את סיפוריו של סבא מרדכי על קורותיה של משפחתו. הוא סיפר לי שסבא שלו, סבא מאיר "שמס" [שמש],

הוא נולד בעיירה קטנה בשם סוליצה במולדובה. הוריו נרצחו ע"י פורעים  מקומיים. הוא היה בן שנתיים אז. גם ילדים יהודיים אחרים נשארו יתומים היות שגם הוריהם נרצחו. כולם נאספו ע"י נסיך האזור לטירה שלו וכך חייהם ניצלו. לא עברו ימים רבים ולעיירה הגיעו שליחים יהודים מארץ ישראל ואספו את הילדים והעלו אותם לארץ ואת רובם  הביאו לצפת. היה זה בשנת 1850 . כל היתומים הגיעו לצפת, העיר שחרבה וכמעט נהרסה כליל ברעידת האדמה הגדולה בשנת 1837. כשגדל מאיר נשא לאישה את אחת היתומות, הוידיל,  שהגיעה יחד עמו.

הם ניהלו אורח חיים דתיים מאוד. הם חיו חיי עוני כשסבא מאיר למד בבית מדרש ולמחייתם קיבלו את כספי "החלוקה". מצב זה לא מצא חן בעיניי סבתא הוידיל וסבא מאיר. אבל לא הייתה להם ברירה. בינתיים נולדו להם ילדים שלוש בנות ושני בנים. בדלות הזאת הם גדלו אותם. כעבור מספר שנים הם יחד עם עוד מספר משפחות מבני צפת התארגנו והקימו אגודה בשם "בני יהודה", לפי הפסוק בספר הושע (ב',ב') "ויקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו". במטרה להקים יישוב חקלאי ולהתקיים מעבודת אדמה. לאחר מספר ניסיונות כושלים, בהם הניסיון הראשון להתיישב בגיא-אוני,ראש- פינה בגילגולה הקודם, רכשו חלקת אדמה ברמת-הגולן ליד ביר-שגום, ובנו חושות מאדמה וקש, כפי שנהגו שכניהם הצ'רקסים  והחורנים. ר' מאיר ואישתו היו מטופלים בחמישה ילדים כשעלו להתיישב ברמת-הגולן.  למקום ההתיישבות קראו "בני-יהודה".

בני יהודה המתיישבים הראשונים

החיים במקום היו קשים; חיי סבל, מצוקה, עוני ומחלות .את מי השתייה הביאו מביר-שגום. ואילו את המים להשקאה הביאו על גבי חמורים מאגם הכנרת, ממרחק של ארבעה חמישה ק"מ בערך. אשתו של סבא מאיר הייתה המיילדת של כל המתיישבים שהיו איתם. וגם של ילדי הערבים שגרו בסביבה. בגלל שהמתיישבים היהודים אנשי צפת, לא ידעו את עבודת החקלאות, הם לא הצליחו בעבודת האדמה והם הגיעו לסף רעב… הם ממש היו טירונים בעבודת החקלאות. כדי לעזור להם הגיע מדי פעם מדריך חקלאי ממטולה שהדריך אותם… גם הוא לא עזר לחבורת המופלאים החרדית שהגיעה מצפת. עיקר מזונם היו עשבי החלמית וערקובית הסלע, חורפיש ופטריות שלקטו בשדות הבור שבמושב בני יהודה . הבנים למדו ב"חיידר" מאולתר והבנות עזרו בעבודת השדה. סר לורנס אוליפנט, איש ממון מאנגליה, עזר להם מדי פעם, והושיט להם עזרה כספית. המוסדות היהודיים התעלמו "מחבורת המשוגעים" הצפתית. המצב החמיר אחרי שסר אוליפנט נפטר. באותו זמן ממש פרצה גם מגיפה קשה בגולן והקשר עם צפת וטבריה נותק לחלוטין. המשפחות החלו להישבר ואחת אחת עזבה את המקום לאחר שהיה של כ-10 שנים. סבא מאיר ומשפחתו החזיקו מעמד במקום כ-15 שנה וחזרו לצפת מוכת הרעב והמגיפות. הם חזרו לצפת, אך גם כספי "החלוקה" הופסקו.

המשפחה הייתה במצב נורא, גם סבתא הוידיל נפטרה ממגיפה.

הצער היה גדול. רבים מבני צפת עזבו ועברו לארצות שונות מעבר לים. אחת מבנותיו של ר' מאיר היגרה לאוסטרליה- שם התעשרה ושלחה כסף למשפחה בצפת. בן אחר היגר לברזיל. שב לישראל כעבור זמן כשהוא עשיר. שניהם עזרו לשאר בני המשפחה לרכוש בית ולהתכלכל בכבוד. אחד הבנים משה נסע לפריז ללמוד חייטות. הוא אביו של סבי מרדכי. כשחזר לימד גם את סבי את מקצוע החייטות. וכל ימיו עד יום מותו למד ,סבי מרדכי, בבית מדרש אחה"צ ובערב וביום עבד בבית מלאכתו. אצל סבא וסבתא  ביליתי את ילדותי ומהם ספגתי את האהבה לארץ ולנופיה, ומהסיפורים על המשפחה שהגשימה ציונות התיישבותית ברמת-הגולן של הימים ההם.

המקור הציוני השני במשפחתי שגם הוא תרם רבות לעיצוב אישיותי הינו משפחתו של אבי נתן ז"ל, שנולד בפולין בשנת 1918. משפחתו העניפה של אבי חייתה בפולין בעיירה קטנה בשם קולו במרכז פולין. לסבתא וסבא של אבי היו חמישה ילדים ביניהם סבי אברהם.

סבא אברהם קונינסקי

הם היו אנשים דתיים-שומרי מצוות. כשסבי אברהם גדל הוא פרק את עול הדתיות והמצוות היהודיות והיה ציוני נלהב… הוא נשא לאישה והביא לעולם ארבעה ילדים. בד בבד התפתחה בתוכו התודעה הציונית. היה זה בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20. הוא הפך להיות למנהיג התנועה הציונית "פועלי ציון" בעירו. ועודד צעירים ומשפחות לעלות לארץ-ישראל…

סבא אברהם עם פעילים ציונים לפני עליתו ארצה

הוא ומשפחתו עלו ארצה ובעקבותיו הלכו רבים מבני העיירה, היה זה בשנת 1932. חוץ מבני משפחתו שנשארו בעיירה, משפחתו הגרעינית של אבי ניצלה ממלתעות הנאצים והיטלר מנהיגם. וכשהנאצים פלשו לפולין נספתה כמעט המשפחה כולה. סבא אברהם אשתו וארבעת ילדיהם התיישבו בעיר חיפה וסבא הגשים את חלומו הוא היה לפועל עברי בארץ-ישראל והיה ממקימי בית-החרושת   "בלו-בנד". אבי נתן ז"ל כשהתבגר התגייס לנוטרות הבריטית ששמרה על הישובים היהודיים מפני ההתנכלויות של הערבים. בדרך זו הגיע אבי לצפת בשנת 1939 שנה בה מילא את תפקידו הביטחוני. הוא פגש את אמי שרה ז"ל, השניים התאהבו והתחתנו והביאו  לעולם שלוש בנות ואני פנינה הבכורה… בבית סבא אברהם ספגתי ציונות של אהבת הארץ ואהבת האדם… של ו"אהבת לרעך כמוך", עבודת כפים, עבודה עברית, ושיויון בין בני-האדם מהו ועד כמה הוא חשוב…בחברתנו ובמדינתנו…לסיום, ההשפעה הייתה רבה… כאשר אחותי הקטנה נולדה, אך טיבעי היה שהשם שניתן לה היה שיויונה.

הזוית האישית

ציונות של יישוב ארץ-ישראל – ר' מאיר רוזנטל. ציונות המגשימה להיות פועל עברי בארץ –ישראל- סבא אברהם קונינסקי.

שתי המהויות האלה של הציונות, נפגשו בבית בו גדלתי שם עוצבו אישיותי וזהותי כאדם, כיהודיה וישראלית גאה. ברבות הימים סיימתי לימודי חינוך והוראה, הייתי שנים רבות מחנכת ומנהלת במערכת החינוך במדינת ישראל את מה שספגתי משני העולמות הפרטיים שלי הקניתי לתלמידי במשך עשרות שנים כפי שהנחלתי לבני משפחתי כולם…

סבתא פנינה גיל ורון