מאגר סיפורי מורשת

יניב לוי – ראיון עם סבתא בוורלי, אמא של אבא – ינואר 2017:

שם פרטי – בוורלי. מקור השם בוורלי – בוור באנגלית עתיקה פירושו בונה (החיה), ולי – זה שדה. נקראתי על שם סבתא רבא רבא שלי, שמה היה ביילה שהיה שם נפוץ לבנות ביידיש. לא רצו לקרוא לסבתא בוורלי ביילה כי חשבו שכדאי לקרוא לה בשם נפוץ ומקובל יותר בשפה האנגלית.

שם חיבה – בוו (Bev). שם משפחה – בל. מקור שם המשפחה – אבא של סבתא שלי לא רצה שייקראו לו בשם המשפחה שלו (ביציוק, Bitsiuk) ולכן הוא חיפש בספר של שמות משפחה ומצא חן בעיניו השם בל. סבתא לא שינתה את שם המשפחה. נולדה ברובע ברונקס בעיר ניו יורק בתאריך 8 באפריל 1937. סבתא לא מציינת את יום הולדתה בדרך כלל. סבתא היא הבכורה במשפחה. לא הרגישה מיוחדת בתור הבת הבכורה ולא קיבלה יחס שונה כבת בכורה. לסבתא שני אחים. הראשון, פול, נולד שנתיים וארבעה חודשים אחרי סבתא שלי, והקטן רוברט (בוב), נולד כשסבתא שלי הייתה בת  תשע. סבתא גדלה ברובע ברונקס, זו הייתה שכונה מלאת חיים וחיו בה יהודים רבים. היא מאוד אהבה לנגן בפסנתר ולקרוא ספרים. סבתא אומרת שאין כמו לקרוא ספר טוב. בבית בו גדלההיו חמישה חדרים, הבית היה עשוי מבטון, באזור היה בית כנסת. אבא שלה היה רוקח והיה לו בית מרקחת. המשפחה הייתה מסורתית, גדלו בבית שומר מצוות, וכמובן חגגו את כל החגים בהתאם למסורת. בתור ילדה היא אהבה מאוד את הבובות שלה, היא לא יודעת אם הבובות עדיין קיימות, כנראה שלא. התחביבים שלה הם קריאה, בישול ונגינה בפסנתר. סבתא שלי ואני משוחחים הרבה והיא מדברת איתי באנגלית.

סבתא שלי לא שירתה בצבא. בזמן מלחמת העולם השנייה היא הייתה בארצות הברית. סבתא הייתה בארץ בזמן מלחמת לבנון, בזמן ששניים מבניה (הדודים שלי) שירתו בצה"ל: דודי זק שירת כלוחם בצנחנים, ודודי אייזיק שירת כחמש מטוסים בחיל האוויר.

סבא וסבתא שלי עלו לארץ בשנת 1974 עם חמשת ילדיהם לקיבוץ דגניה א'. זאת היתה עלייה מבחירה, מתוך ציונות ומתחושה שישראל היא הבית שלנו כיהודים. ההכנות לעליה נערכו לפני ובזמן מלחמת יום הכיפורים. סבתא הצטערה לוותר על פסנתר הכנף שלה, אבל היא וסבא היו מאד שלמים עם הצעד הגדול. הם עלו כחצי שנה לאחר מלחמת יום הכיפורים, לאחר שבמשך שנים חשבו ואף חלמו על כך. זה היה צעד מאוד אמיץ ולא מקובל, במיוחד עבור אנשים שחיו חיים טובים בארה"ב, לארץ עם תרבות ושפה אחרים. הם בחרו לגור בקיבוץ כי הרעיון של חיי השיתוף וחיים כפריים מצאו חן בעיניהם. סבתא מספרת שכל משפחות העולים שהגיעו עימם למרכז הקליטה שבקיבוץ צרעה (הם היו שם 7 חודשים) חזרו, כי לא הסתגלו לחיים בארץ. סבתא אומרת שהם לא חשבו לרגע על חזרה, ולא הצטערו על העליה, למרות שלא תמיד היה קל. לאחר שהגיעו לקיבוץ, סבתא עבדה כמטפלת בתי ילדים, במטבח ואחר כך עבדה במשך שנים בהוראת השפה האנגלית לתלמידי בית ספר ובמכינה הקדם אקדמית של אוניברסיטת בר אילן שבמכללת כנרת. הוראה היתה העיסוק העיקרי שלה, אם כי לא תכננה את זה מלכתחילה. לאחר פרישתה העבירה שיעורים פרטיים לתלמידים רבים בהתנדבות וללא תמורה, לכל מי שהיה זקוק לכך בקיבוץ. סבתא המשיכה בפעילותה ועבדה עם קשישים והייתה חברה בוועדות שונות במשק. מאז עלייתה היא יצאה מספר פעמים לחוץ לארץ כדי לבקר את אמא שלה ואת אמא של סבא שלי. לפני שבע שנים היא העלתה לארץ גם את אמא שלה, שבעוד חודש תהיה בת 102!

סבתא הכירה את סבא שלי, דוד, דרך אחיה פול. הם היו חברים לספסל הלימודים. פול הזמין את אבא שלי, שלמד רחוק מהבית, לביתם מספר פעמים וכך סבא וסבתא הכירו והתאהבו. הם התחתנו בשנת 1955 בניו יורק. סבתא היתה בת 18 וסבא בן 22. החתונה התקיימה באולם שמחות ברובע ברונקס, ולאחר החתונה נערכה מסיבה. נשמר תמונות מאד יפות מהחתונה. בגיל 19 סבתא שלי ילדה את בנה הבכור, זק (זכריה  שנקרא על שם סבא שלה) בגיל 20 ילדה את בתה פולה (חוה), בשנת 1962 את אייזיק (יצחק), ואת אבא שלי ג'ון (יוחנן)  כשהיתה בת 29. בגיל 33 ילדה את בת הזקונים, לאה.

אנחנו נוסעים כל כמה שבועות לבקר את סבא וסבתא, ואוהבים לבלות שם שבת שלמה כולל לינה. אנחנו נפגשים שם עם לאה ואייזיק שגרים שם, עם בני הדודים, וגם את פולה וזק ומשפחותיהם, שגם הם גרים בצפון, בכרמיאל ובחיפה.

הזוית האישית

למדתי הרבה על סבתא שלי וזה עזר לי להבין גם את הרקע המשפחתי שלי.