מאגר סיפורי מורשת

 נולדתי בשנת 1936 בירושלים. גדלתי בכפר ויתקין שהורי נימנו בין מייסדיו. דיברנו עברית בלבד בבית כי אמי נולדה בארץ ביפו והעברית שלטה בביתה כך שהיא לא ידעה אידיש,שפה שבה שלטו רוב מייסדי הכפר.

התחנכתי בכפר ויתקין מהגנון בגיל 3 ועד גמר בית הספר התיכון בגיל 18. השם שלי, יעור ניתן לי על ידי סבי, כלומר יעור מלשון להתעורר. זאת כיוון שבשנת הולדתי התחילו מאורעות 1936-1939. זאת הייתה תקופה קשה ליישוב. שמי סימל את התקווה שלמרות הקשיים העם יתעורר ויגבר עליהם.

הזיכרונות הראשונים של ילדותי הם סביב מלחמת העולם השנייה, המאבק בבריטים, הכרזת מדינת ישראל ומלחמת השחרור. כבר מגיל צעיר התעניינתי במה שקורה מחוץ לכפר בארץ ובעולם.

העזרה להוריי בעבודה במשק תפסה חלק משמעותי משעות אחר הצהריים. אחד מעקרונות המושב שעליו הקפידו מאוד בשנות ילדותי היו עבודה עצמית ועזרה הדדית. עקרון העבודה העצמית בא להדגיש שעל בעל המשק להסתמך על עבודתו ועבודת בני משפחתו בלבד ולא לנצל ולהסתמך על עובדים שכירים. עקרון העזרה ההדדית בא להדגיש שבמקרה ובעל המשק לא יכול לעבוד, (מסיבה בריאותית וכו') המושב יעזור לו על ידי כך שבעל משק אחר יעבוד במשקו. עבודתי במשק התחילה בעבודות קלות כמו איסוף ביצים והאכלת עופות, איסוף עצים להסקת דוד המים החמים תוך רכיבה על החמור הלבן ועבור לעבודות קשות יותר כמו: חריש, קציר ירק להאכלת הבקר, השקיית הפרדס, קטיף ההדרים, חליבת הפרות ועוד. השיא היה קטיף עגבניות שהתבצע בקיץ החם שלוש פעמים בשבוע עם גב כפוף בין שורות העגבניות. עד היום אני אומר לילדי ונכדי כאשר הם מתלוננים על עבודה קשה שזה כלום לעומת קטיף העגבניות.

התחלתי לשחק כדורסל בגיל 14 וכבר בגיל 16 צורפתי לקבוצת הבוגרים ששיחקה במחוז הצפוני של הליגה השנייה. בתקופה זאת חל מהפך בסגנון ובחוקים. המעבר למשחק המודרני גרם לכך שרוב הדור המבוגר לא הסתגל לכללי המשחק החדשים וכתוצאה מכך הוחלפו רוב הבוגרים בנערים בני גילי. מעבר לכדורסל, המעבר של חילופי הדורות הייתה חוויה מיוחדת וזכורה לי במיוחד כי הבוגרים שאותם החלפנו היו מבוגרים בהרבה מאיתנו, הם לחמו במלחמת השחרור וכילדים הערצנו אותם על כך והתרגשנו לשחק איתם.