בין מלחמות
סבתא אילנה וחייה בישראל
עליה שלא צלחה
נולדתי בישראל
באוקטובר 39, להורים שעלו ארצה מאוסטריה בשנת 1934, לאחר שנוכחו לדעת שעומדים
להיות שינויים פוליטיים מהותיים באירופה.
גדלתי בתל אביב בשדרות רוטשילד, הורי
עבדו לפרנסתם. לאחר שנה שהורי אספו
מספיק כסף כדי לקבל רישיון עלייה מהשלטון הבריטי, ביקשו להעלות לארץ את הוריהם. הוריה של אמי אספו את כל חפציהם והגיעו לארץ. סיפור העלייה של הורי אבי (שרה ודוד יונגרמן) יותר קשה
עם תוצאות גורליות. לפי החוק הבריטי המנדטורי הייתה אפשרות להעלות הורים, לגבי
אחותו של אבי מרים הייתה בעיה- האפשרות הייתה שתינשא באופן פיקטיבי למישהו זר, ואז
בארץ להתגרש. מאחר ומרים התנגדה לסידור זה, לא הסכימו סבא וסבתא להשאיר אותה
בווינה. לצערנו הרב הגיעה השואה והם נספו אתה במחנות הריכוז.
ילדות
אני נולדתי בבית
חולים בילינסון בפתח תקווה. את האמבולנס שהוביל את אמי לבית החולים ליוו שני
נוטרים (שומרים) מכיוון שהדרך לא הייתה בטוחה בגלל פרעות* שהיו בארץ בדרכים.
בדיוק
באירופה התחילה מלחמת העולם ה-2. ילדותי הייתה רגילה, הורי עבדו שניהם וסבתי רחל
גידלה אותי. למדתי בתל אביב בארבעה בתי ספר יסודיים- למה ארבעה? כל פעם שינו את
האזורים ששייכים לבית הספר וקרובים יותר לבית. בכיתה ו' הצטרפתי לצופים, הייתי
חניכה והתקדמתי עד מעמד של ראש גדוד.
בתנועת הנוער…
התקופה בצופים הייתה תקופה מרתקת, מעניינת
ומלאת חוויות, הפעילות הייתה בעיקר לימודים על ארץ ישראל, צופיות, יצאנו לטיולים
ומסעות, ביניהם הר הכרמל, מסע מים לים שהתחיל בקיבוץ רמת יוחנן והסתיים בירידה מהר
ארבל לים הכינרת, מסע בנגב ולמצדה. כמו כן היינו במחנות עבודה שנמשכו 3 שבועות,
הראשון באיילת השחר בגליל העליון, שם עבדנו בחקלאות וגם יצאנו להופיע בריקודי עם
והצגות בקריית שמונה שהייתה אז עיירת עולים (נקראה אל- ח'אלצה ולאחר קריית
יוסף), מחנה עבודה שני היה קיבוץ נצר סירני (על שם אנצו סירני שהיה אחד מהצנחנים
שצנחו במלחמת העולם ה-2 באירופה ועזרו להציל יהודים), במשך השנים בצופים עברתי
קורסים לראשי קבוצה ולראשי גדוד, והדרכתי חניכים.
חתונה וילדים
בגיל 17 עזבתי מכיוון שלא ראיתי
את עצמי ממשיכה בהגשמת הרעיונות של התנועה. התחלתי לעבוד, מאחר
ואבי היה שופט כדורגל התלוויתי אליו למשחקי כדורגל שאהבתי מאוד, ובאחד המשחקים
הכרתי את אורי- שעתיד להיות בעלי שהיה גם כן שופט כדורגל. רצינו להתחתן, אבל עמדתי
על זה שאתגייס קודם, וכך התנדבתי בגיל 17 וחצי להתגייס, שירתתי כשנה ואז נישאנו.
נולדו לנו 2 בנים ירון בשנת 1961 ואמיר(אבא של תמר) בשנת 1967.
המלחמות לצערי ליוו
אותי מיום לידתי:
1939– פרוץ מלחמת העולם ה-2 1948– הייתי בת 9, תלמידת בית ספר, זיכרון שיש לי ממלחמת השחרור, התבקשתי ללכת למכולת לקניות ואז בדרך שמעתי מעלי רעש של מטוס, שזה היה צליל לא מוכר, המשכתי בדרכי, ואחר כך נודע לי שזה אחד המטוסים שהפציצו את תל-אביב. 1956– מבצע קדש, הייתי בת 17, זו הייתה מלחמה קצרה, שבה נאלצנו להיות במקלט מספר פעמים.1967– מלחמת ששת הימים, האזעקה הראשונה תפסה אותנו בנסיעה לעבודה, בזמן המלחמה הייתי בהריון עם בני השני אמיר ותמיד היה צמוד אלי תיק עם סדין, מגבת, מספריים וחיתולים כדי שאם פתאום יהיו לי צירי לידה, אהיה מוכנה, אפילו במקלט ללדת.1973– מלחמת יום כיפור, אחת המלחמות הקשות שעברנו, רוב הגברים היו מגוייסים, הייתי עם ירון ואמיר בבית.
1982– מלחמת לבנון
ה-1, התנהלה בעיקר בלבנון ולא הורגשה כמעט במרכז הארץ וכולנו דאגנו לחיילים,
ובמיוחד דאגנו לחייל שלנו ירון, שנסע לשדר ולדווח בלבנון. ולצערי עד היום.
חיי המשפחה ופרנסה
רגילים, המשפחה גדלה ומאושרים עם ה"שבט" שלנו.
* פרעות- בין השנים
1936 ל- 1939 היו בארץ פרעות, מכיוון שהתושבים הערבים התנגדו ששלטון המנדט* הרשה
להעלות יהודים לארץ וליישב אותם ועל ידי כך לצמצם את הישובים שלהם.
* המנדט הבריטי- לפני
מלחמת העולם ה-1, שלטו בארץ העות'מנים,
והבריטים כבשו את הארץ וקיבלו רישיון לנהל את ענייני הישוב. הבריטים עזבו את הארץ
ב: 1947-1948 לפני הכרזת מדינת ישראל.
תשע"ו, 2016
מילון
פרעות "המרד הערבי"בין השנים 1936 ל1939 היו בארץ פרעות, מכיוון שהתושבים הערבים התנגדו ששלטון המנדט הרשה להעלות יהודים לארץ וליישב אותם ועל ידי כך לצמצם את הישובים שלהם.
ציטוטים
”עניין אותי לשמוע את הסיפור של סבתא, מכיוון שביום יום לא מדברים על זה.“