מאגר סיפורי מורשת

פנינה אלעזר ונויה משתתפות בתכנית הקשר הרב דורי, בבית הספר ויצמן. פנינה מספרת לנויה על הוריה זכרונם לברכה:

"בחייהם ובמותם לא נפרדו"

הפרידה הקשה מהוריי היקרים, ז"ל.

ברוסיה נולדה לנו האחות מרים, בגרמניה נולדה יהודית, ואני והתאומה שלי נולדנו בישראל. הוריי הגיעו לארץ מותשים. הם טולטלו כמו משפחות עולים רבות. חוו קשיים רבים ולאט לאט מצאו את מקומם והסתגלו תוך כדי גידול 5 בנות. הם התנהלו בצניעות רבה ובמצוקה כלכלית קשה. באותה תקופה בארץ היה צנע .

הוריי היו אנשים שקטים, למודי סבל ובעלי ערכים. כל שרצו לימים, לראות באושר בנותיהם ולזכות למעט שלווה ונחת. הוריי ,שרה ומשה שרייבר, היו נשואים באושר רב כ – 70 שנה. תמיד דאגו לבנות והיכן שהבחינו בצורך לעזרה היו הראשונים להשיא עזרה ולהציע עזרה בכל מישור. כך ליוו אותנו הבנות והמשפחות במשך שנים רבות, תוך תמיכה ללא תנאים. עשו עבורנו גם את הבלתי אפשרי. לעצמם לא ביקשו דבר. הוריי ז"ל היו אנשים בריאים וחיו חיים נורמטיביים עד אשר אמא ז"ל קיבלה אירוע מוחי שני (לשמחתנו ,האירוע הראשון לא הותיר כמעט עקבות ) לאחר האירוע השני הפכה סיעודית וככזאת הושארה בבית עם מטפלת מסורה מאוד שעד היום אנו רואים בה אחות שישית. כך טופלה בבית במשך למעלה משלוש שנים. אבא ז"ל נשאר עצוב וכואב מאוד ומתוסכל, שלא ניתן לעשות כלום למענה מלבד לשמש לה חברה גם בימיה האחרונים שכבר לא הייתה צלולה ולא תקשרה. בוקר אחד ב- 2003616 מוקדם מאוד המטפלת התקשרה והזעיקה אותנו בדחיפות. הגענו במהירות הבזק, אמא פשוט לא התעוררה משנת הלילה. המראה היה קשה. מתה מות קדושים, כפי שהייתה ראוייה וללא סבל. כל סידורי הלוויה והקבורה נעשו במהירות, כולל רכישת חלקה יקרה בבית עלמין קרוב, שנוכל לפקוד את קברה בקלות. כשנפטרה אבא ז"ל עדיין ישן ולא ידע. רק כשהתעורר וראה את כולנו הבין את גודל האסון. אי אפשר היה לנתקו ממנה. בעודנו מבכים וכואבים את מות אמא, זועזענו ע"י המציאות החדשה. באותו רגע, אבא, "האיש הבריא" בן קרוב ל-90 שנה, שלא ידע מחלות ותרופות מימיו, החל לנבול מצער ומעצב, והתכנס בתוכו. כמו חלום בלהות , לא חלף חודש, והובחנה בו מחלה ממארת, כאשר הובהל לבי"ח במצב קשה, שם נותח כעבור מספר ימים ונראה היה כמתאושש ומחלים. מצבו הנפשי הקשה, הצער והעצב, לא אפשר לו להחלים פיזית. הוא סבל ייסורים קשים, שלא ידע מימיו , במשך כמה חודשים, הלך ודעך , עד שפחות מ-5 חודשים מאוחר יותר נפטר והצטרף לאהובתו. אין ולא היו כאלה אהבות, מתוך כבוד לאמא, הוא מעולם לא קרא לה בשמה, אלא פנה אליה בשם "גברת" וכך גם נהג בה כל השנים. הורי נטמנו באותה חלקת קבר, כמו מעולם לא נפרדו. נחנו פוקדים אותם תכופות ועורכים אזכרות פעמיים בשנה עם רב קבוע שמסיים את האזכרה תמיד במשפט " בחייהם ובמותם לא נפרדו ".

"בחייהם ובמותם לא נפרדו"

הנחמה היא שהשאירו אחריהם משפחה למופת וזכו לראות חמישה דורות. נכדים ונינים ובני נינים, רבנים ורבניות, כולם משכילים לתפארה, ברוך השם זכו להרבה נחת בחייהם.

העשרה

יהדות פולין

"יהדות פולין הייתה משלהי ימי הביניים ועד השואה הגדולה בקהילות עם ישראל בתפוצות. ההיסטוריה בת למעלה מאלף השנים של היהודים בפולין כוללת תקופות של סובלנות ופריחה דתית ותרבותית, לצד תקופות של אנטישמיות קשה, רדיפות, פרעות וגירושים, ששיאן היה השמדתה הכמעט מוחלטת במלחמת העולם השנייה". ( ויקיפדיה).

תשע"ו