מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

בזכות נרות שבת

נרות שבת קודש
הנכדה -חוליה בשרשרת הנדורות
מי יודע אולי זכותה של סבתי עמדה לי בקיום מצווה נפלאה זו ובמציאת דרכי החדשה בכלל

<?xml encoding="UTF-8">שמי דליה הר סיני. נולדתי בשנת 1955 במושב אמץ שבעמק חפר להוריי בנימין ואסתר ראובן.

לפני שאספר את סיפורי, חשוב לי לציין ש….
כל אדם הוא חוליה בשרשרת הדורות שהתחילה עם האדם הראשון, עברה דרך האבות והאימהות והמשיכה דרך השבטים-בני יעקב,  אותה שרשרת ממשיכה דרכנו ועד בכלל.
את תחושת  הידיעה הזאת חוויתי לראשונה דרך סבתא שלי זיכרונה לברכה, שקראו לה לאה בלהה.

סבתי עלתה עם הוריי מרומניה, הם הגיעו לארץ בשנת 1949 שנה לאחר קום המדינה.

עם עליתם הם נשלחו לגור בכפר ערבי נטוש עד שניבנו הבתים הראשונים של מושב אמץ- אומץ הוא מושב בתחומי המועצה האזורית עמק חפר הנמצא בסמוך לחדרה ובמרחק קצר מנתניה ואזור התעשייה פולג. הוא מצד אחד ממוקם בנקודה ירוקה ושקטה, ומצד שני קרוב לצירי תחבורה מרכזיים. המושב הוקם לאחר קום המדינה וחלקם הגדול של התושבים היו חקלאים.
אבי בנימין ואמי אסתר היו אנשים חרוצים, הם ניהלו משק חקלאי של רפת ,לול תרנגולות ,ירקות ופרדסים.
כשכל המשפחה מסייעת ושותפה לעבודתם. את האהבה לעבודה ואת החריצות קיבלתי מהם.
זכיתי שסבתי, לאה בלהה, גרה על ידינו בבית משלה. אנחנו חיינו כמשפחה חילונית, אבל סבתא שלי שמרה כשרות והייתה מקפידה להדליק נרות שבת בזמן המדויק שלפני כניסת בשבת..
מכיוון שסבתי לא דיברה ולא קראה בעברית, היא הייתה מבקשת ממני בכל יום שישי שאני אבדוק בעיתון את השעה המדויקת של הדלקת הנרות ואגיד לה באיזה שעה צריך להדליק נרות,
היא הייתה מקפידה להדליק בזמן האמור. למרות שאחר כך היא לא ממש שמרה שבת, בכל זאת היה לה עניין מיוחד עם הדלקת נרות.
לימים התחתנתי עם יאיר ועסקנו בחקלאות בכפר ידידיה . הכפר- מושב  נמצא בעמק חפר התיכוני שבשרון הצפוני.

בתהליך ארוך שהתחיל בטיבעונות  ונמשך דרך חקלאות אורגנית התחלנו בחיפוש דרך של משמעות לחיים, במהלך החיפושים התוודענו לעולם היהדות, וחשנו שזאת הדרך שאנחנו רוצים ללכת בה.

עברנו לבית אל שבהרי בנימין מצפון לרמאללה.ומשם עברנו לסוסיא- ישוב קהילתי דתי בהר חברון. הקמנו חווה שעיקרה היה עדר צאן שבאמצעותו יאיר, בעלי, מימש את הרעיון של גאולה ושמירת אדמות.
כמעט בכל פעם, בערב שבת כשאני זוכה להדליק נרות שבת יוצא לי להרהר בסבתי, לאה בלהה, וחולפת בי מחשבה שאולי המעשה הקטן שלי בתור ילדה, כשדאגתי ליידע אותה בזמני הדלקת נרות הוביל לימים אותי עצמי להדלקת הנרות. אני חשה חיבור מיוחד  למצווה מיוחדת זו.
לא פעם אני חושבת איזו מתנה זכינו בהיותנו שייכים לעם היהודי. מצוות הדלקת הנרות מאפשרת לנו לעצור את העשייה האין סופית של ימות השבוע ולהיכנס למציאות שכולה קודש ומנוחה .
מי יודע אולי זכותה של סבתי עמדה לי בקיום מצווה נפלאה זו. ובמציאת דרכי החדשה בכלל.
העשרה
סוסיא: "היא התנחלות וישוב קהילתי דתי בהר חברון. הישוב שייך למרחב במועצה האזורית הר חברון ומשתייכת לתנועת ההתישבות אמנה".
אומץ: "אמץ, הוא מושב ישראלי בעמק חפר השייך למועצה האזורית עמק חפר ונמצא סמוך למועצה המקומית זמר". ויקיפדיה
תשע"ו

 

מילון

סוסיא
היא התנחלות וישוב קהילתי דתי בהר חברון. הישוב שייך למרחב במועצה האזורית הר חברון ומשתייכת לתנועת ההתישבות אמנה.

אומץ
או אמץ, הוא מושב ישראלי בעמק חפר השייך למועצה האזורית עמק חפר ונמצא סמוך למועצה המקומית זמר.

ציטוטים

”כל אדם הוא חוליה בשרשרת הדורות שהתחילה באדם הראשון, אותה שרשרת ממשיכה דרכנו ועד בכלל.“

הקשר הרב דורי