מאגר סיפורי מורשת

שמי אייבי וסקר נולדתי בהודו בשנת 1950. החיים בהודו היו טובים מאוד חיינו בעושר ואושר במקום שנקרא קורלה ולא סבלנו מזה שהיינו יהודים.

היו לנו קשרים טובים עם כולם. הייתה לנו וילה פרטית וגרנו בה כל המשפחה. העוזרות עשו את העבודה בבית. למדתי עד כיתה י"א בתיכון כפי שהיה נהוג. בסיום לימודיי החלטתי לצאת ללמוד הכשרה מקצועית ובחרתי ללמוד תפירה, רקמה ואחיות בבית ספר יהודי.

הלימודים התקיימו בשפה ההודית ובערב למדתי עברית בבית כנסת. החלטנו להצטרף למשפחה שעלתה לארץ ישראל. מכרנו את ביתנו לרופא שמאוחר יותר מכר אותו שוב וכיום בתינו הפך לבנק.

חייתי בהודו עד גיל 21 ועליתי לארץ עם משפחתי –הוריי, אחיי וסבתי בשנת 1971. היה קשה להיפרד מהחברות והמשפחה שנשארו בהודו. בשדה התעופה חיכו לנו דודים ושני אחים שעלו לארץ קודם. היה מרגש לפגוש את המשפחה אחרי מספר שנים.

כשהגענו לארץ קיבלנו דירה באשדוד. אשדוד הייתה רובה חולות והיו רק שני בנינים. במקום שגרתי הייתה אוכלוסייה ערבית שהיו להם גמלים, כבשים, תרנגולות בשכונה דברים שלא ראיתי בהודו, בשבילי זה היה משהו שונה.

בדירה היו מיטות, שמיכות, כלי אוכל, כסאות, שולחן ומצרכי מזון ופרימוס. הגענו לארץ בחודש נובמבר והיה חורף. לא הינו רגילים למזג אויר כזה. התחלנו ללכת לאולפן ללמוד עברית. מצאתי עבודה בחברת תדיראן בתחום של הרכבה והלחמה של כרטיסים אלקטרונים. כך התחלנו את דרכנו בארץ ישראל.

היכרתי את יוסף בעלי דרך חבר של אחי שעבד איתו באלתא. כשעלינו לארץ מהודו הבאנו דברים במטרה למכור. יוסף היה מעוניין לפגוש אותי לכן חיפש סיבה להגיע לביתי, הוא הגיע לביתי בטענה שהוא מעוניין לקנות סארי (בגד הודי) וכך נפגשנו.

אחרי שלושה חודשים, בשנת 1972 התחתנו. התחתנו באולמי שושנים באשדוד. לפני החתונה עשינו חינה בבית. היה יפה מאוד היו הרבה אורחים בחינה. לבשתי סרי ירוק שאני רקמתי ובחתונה היה סרי לבן שהבאתי מהודו. החופה הייתה בבית הכנסת של הקוצ'ינים באשדוד. עבורי לחגוג באולם הייתה חוויה חדשה שלא הכרתי מהודו.

ב4 בספטמבר בשנת 1973 נולדה לי בת שמה תהילה. אחרי חודש פרצה מלחמת יום כיפור ב-6 באוקטובר. הייתה אזעקה, נבהלתי מאוד ולכן הלכתי להוריי שגרו קרוב אלי. האחים שלי ויוסף היו במילואים במשך יותר מחודש. בזמן הזה סבתא שלי נפטרה ב21 באוקטובר.

בהמשך נולדו לי עוד שלושה ילדים, למדתי עברית ארבע שנים בתהילה. כל בוקר אסף אותנו אוטובוס ללימודים, טיפלו בילדים ואנחנו למדנו עד הצהריים ואז פיזרו אותנו הבייתה.

בתמונה המשפחה של אבי. אבי הוא הילד מצד שמאל. אביו, סבא שלי, הוא הבחור הצעיר מצד שמאל. התמונה צולמה בקראצ'י.

יום החינה שלי. את הסארי בתמונה רקמתי בעצמי:

תמונות מיום נישואיי:

לסיפורה השני של אייבי וסקר "משחק ילדות בהודו שניקרא "קבאדי"או "הו תו תו".