באהבה מסבתא אהובה
בילדותי אהבתי את חג הסוכות לבנות עם אבי את הסוכה
<?xml encoding="UTF-8">שמי אהובה אריה, נולדתי להוריי צבי ופרומה שטירמר. כשנולדתי הוריי נתנו לי את השם "ליבה" כשמה של סבתי שנספתה בשואה. כשהייתי בכיתה ג' המורה שלי החליט ל"עברת" את שמי לאהובה,שכן זהו הפירוש העברי לשם האידישאי, ליבה.
נולדתי בעיר קסל שבגרמניה בשנת 1948 חודשיים לפני קום המדינה , הוריי הגיעו לגרמניה כפליטי שואה לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השנייה.
כשפרצה מלחמת העולם בשנת 1939, ברחו הוריי מפולין לרוסיה, ולאחר נדודים וסבל רב הם הגיעו לבוכרה שאוזבקיסטן. שם נולדה אחותי הבכורה, יהודית, בשנת 1946. לאחר שהסתיימה המלחמה, איפשרו השלטונות ברוסיה לנתינים הזרים שהגיעו בתקופת המלחמה, לצאת מתחומי המדינה.
הוריי ניצלו את ההזדמנות ועזבו את רוסיה, הם הגיעו לגרמניה בעזרת ארגון ה"ג'וינט" שדאגו לסייע לפליטי השואה, אנשי הארגון הקימו בשטחים ששוחררו מיד הכיבוש הנאצי מחנות עקורים, ושיכנו בהם את הפליטים. אחד המחנות הוקם בגרמניה,שם אני נולדתי,אחותי הצעירה ממני בחמש שנים נולדה כבר בישראל.
עלינו לישראל בשנת 1949 באוניה "נגבה"- הייתה זאת אוניית נוסעים שנרכשה על ידי חברת הספנות הישראלית צים, ומשימתה העיקרית הייתה להביא ארצה מאות של עולים ופליטים בשנים הראשונות של המדינה. הפלגנו באנייה מנמל באיטליה .
כשהגענו לארץ נשלחנו למעברת פרדס חנה, שם שיכנו אותנו באוהלים. לאחר מכן עברנו לגור בצריפים במעברת ג'ליל שבהרצליה .
בשנת 1951 הגענו לכפר סבא לשכונת עליה. השכונה נקראה בשם "עליה" היות וכל תושביה היו עולים חדשים.
גרנו בבית קטן חמש נפשות, אבי עבד ופירנס את משפחתו, והסתפקנו במועט . הגן , בית הספר ,בית הכנסת והצרכנייה היו בשכונה הקרובה לביתנו . החיים לא היו קלים , אולם לעומת סבלם הרב של הוריי בתקופת השואה, הם היו שמחים ומאושרים במדינתם מדינת ישראל, תקופת ילדותי ובגרותי עברו עלי באושר ובשמחה.
היינו קבוצה של חברות ,שתמיד היינו יחד. שיחקנו בתופסת , חמש אבנים , מחניים , דודס ושבע אבנים , אהבנו לטייל יחד בשדות ובפרדסים שהיו מסביב לשכונה , אני זוכרת שאהבנו לקטוף פרחים ולייבש אותם בתוך מחברת, לאסוף ניירות מבריקים צבעונים שהיו עוטפים בהם סוכריות ומיני ממתקים שקראנו להם "זהבים", כן אספנו בולים מישראל ומארצות שונות והיינו מחליפות בינינו את "האוספים". יחד המשכנו ללמוד בבית ספר תיכון בכפר סבא, לעיתים קרובות היינו חוזרות ברגל בדרך שהייתה מוקפת פרדסים . שכיום עומדים שם בנינים רבי קומות.
את חגי ישראל חגגנו יחד עם כל המשפחה: דודים וחברים של הוריי שעלו יחד אתנו לישראל ושמרו על קשר חם ואוהב. כילדה אהבתי מאד את חג הסוכות לבנות עם אבי את הסוכה, אהבתי גם את חג שמחת תורה כשרקדנו בבית הכנסת עם ספרי תורה, ובידינו דגלים מיוחדים לשמחת תורה. במיוחד אהבתי את חג הפסח, את קריאת ההגדה ואת המאכלים של אימי את: פשטידת תפוחי האדמה, הכופתאות והגפילטע-פיש עם החזרת.
את המלחמות: מבצע קדש , ששת הימים ויום הכיפורים עברנו בדאגות וחששות לשלום בני המשפחה שנלחמו, ולשלום כל חיילי צה"ל.
חוויה נוראה ממלחמת ששת הימים שלא אשכח לעולם. למדתי בסמינר בית ברל ,אני זוכרת, שהמנהל נכנס לכיתתנו והודיע שפרצה מלחמה בין ישראל למדינות ערב , נשלחנו מיד הביתה .בכניסה לשכונה טס מעלינו מטוס ירדני בטיסה נמוכה מאד , ומרוב פחד ובהלה נשכבנו על הכביש. אותו מטוס הפיץ את מפעל אלבר שהיה בסמוך לשכונה, בהתקפה זו נהרגו שני-עובדים , אחד מהם היה אחיו של סבא של לירון.
לאחר המלחמה התגייסתי לצה"ל שרתתי כמורה-חיילת במועדון נוער בעיר טבריה. העבודה הייתה מעניינת ומאתגרת, לאחר תום השירות עבדתי בהוראת עברית לעולים חדשים. עבודה שהרגשתי בה סיפוק רב לראות כיצד העולים החדשים שהגיעו זה עתה מהגולה, מצליחים לרכוש שפה חדשה שהייתה ידועה " כשפה קשה " ומאושרים לדבר בשפת העם היהודי .
את בעלי,שלמה, הכרתי בשכונה , התחתנו בשנת 1971. נולדו לנו ארבעה ילדים .יש לנו נכדים מקסימים. טיפלתי בהם באהבה ובמסירות רבה ובחלקם אני עדיין מטפלת.
אסיים בברכות לנכדתי לירון היפה הצנועה וטובת הלב, שתגשים את כל משאלות ליבה. השם יאיר את דרכה , ויהיה עמה תמיד בכל אשר תפנה ותלך.
באהבה מכל המשפחה .
תשע"ו
מילון
אוניה "נגבה"היא אונית נוסעים שנרכשה על ידי חברת הספנות הישראלית "צים" ומשימתה העיקרית הייתה להביא ארצה מאות של עולים ופליטים בשנים הראשונות של המדינה
מבצע קדש
מבצע קדש (מלחמת סיני) היא מלחמה קצרה שהתנהלה בין ישראל בריטניה וצרפת לבין מצרים בשנת 1956 במהלך המלחמה כבש צה"ל את חצי האי סיני.
ציטוטים
”ברכותי לנכדתי לירון שתגשימי את משאלות ליבך וה' יאיר את דרכך באהבה.“